אם הולכים לא נוהגים

אם הולכים לא נוהגים

שנים אני מתקנא בצעירים שלובשים מכנסי סטרץ כאלה עם גופיות בטן  צרות בגב ויוצאים לריצתך ערב.

גם אני רציתי לדמות להם אבל לא היה לי MP3 ...

בשלב מסוים ביקשתי מאשתי שתקדים לי את מתנת היומולדת של גיל שישים בכמה שנים ותרשה לי לקנות MP3. אישתי עלעלה בדפי הסכם הנישואים שלנו ותחת הנושא "היוון" מצאה איזה סעיף קטן שאיפשר לה ללכת לקראתי בתנאי שאקנה לה אוטו חדש....

לא רציתי להרגיש "פראייר" אז קניתי MP4....

יצאתי למסלול הריצה אבל אחרי דקה וחצי נגמר לי האוויר.  הייתי בטוח שזה בגלל שאין לי מכנסי סטרץ אז חזרתי הביתה בצליעה כאילו נקעתי את הרגל.

לא יכולתי לבקש שוב מאשתי תקציב למכנסיים האלה אז בלילה, אחרי שהשכבתי את הכלבים לישון יצאתי לשוטט בשכונה כדי למצוא על איזה חבל כביסה מכנסיים כאלה....

מפאת כבודכם אני מנוע מלספר מה עשיתי, אך למחרת כבר היה לי את כל הגרדרובה של הריצה כולל דיסק שלם של לאונרד כהן מוקלט ב MP4...

המתנתי לחשכה (מטעמי צניעות) ויצאתי בריצה מסוג הריצה שיאיר לפיד נכנס לבמה בתכניתו.

הבמה שלי מסתבר, גם הייתה קרובה, אבל במקום שעצרתי, לא מצאתי קהל.....

הקושי העיקרי היה להתאים את קצב הריצה עם המוסיקה. לא יכולתי בשום אופן לרוץ כל כך נמוך כמו שהוא שר... זה מכביד מאד על הרגליים...

חזרתי הביתה ומיהרתי לבלוע פרוזק...

ימים ספורים אחרי שהתאוששתי מהדיכאון, קבעתי פגישה אינטימית עם רופא אף אוזן גרון שמתמחה בבדיקות ארגונומטריות והלה בישר לי כי כשרי הגופני לא משביע רצון!

"מה לעשות"? שאלתי את הרופא בקול של מתחנן לעזרה....

"לשתות פחות וללכת יותר"! פקד הרופא...

מאז, אני שותה פחות מים (כי בלי בירה אין חיים) והולך (כמעט) כל יום לטיול בשבילי המושב כשאת אזני מעטרות אוזניות של MP4 עם לאונרד כהן מיקי גבריאלוב ונורית גלרון...

כדי לא להתגעגע הביתה, אני משאיר את השעון בבית כי געגועים הם פונקציה של זמן...  כדי למלא את הוראת הרופא, אני צריך ללכת כארבעים דקות אבל בלי שעון קשה לדעת כמה זה ארבעים דקות.

בגלל שאני אדם רציני, ערכתי מדידות ומצאתי כי עלי לצעוד 4800 צעדים.

התחלתי לספור.

נראה לכם פשוט?    קדחת!

כל שתי דקות שוכחים מה הייתה הספירה ומתחילים לבלף....

אחרי כמה ימים של בזבוז מאות צעדים מעבר למכסה, אספתי את כל השעונים המעוררים שאין להם שימוש בבית והחבאתי אותם לאורך המסלול. אחד שמתי על גדר, שניים תליתי על עצים במטעי הפקאנים והזיתים ואחד על גגון של חנייה....

עכשיו, כשאני בשליטה מוחלטת אני יכול להתמסר לקצב ההליכה של לאונרד ולהתאים את הזמן למרחק.....

בקרוב, כשיתחילו לצמוח לי הקוביות על החזה, אחליף את המוסיקה למשהו יותר מודרני עד שאוכל להצטרף לחברה הצעירים האלה עם הגופיות ומכנסי הסטרץ....