העולם נהרס ו ...? / נֹח חֵן
חלק א
1
כן. אחרי כל התלונות על התחממות כדור הארץ ואחרי כל הניסיונות להגביר את המודעות על הצלתו של כדור הארץ, זה קרה. העולם באמת נהרס, כדור הארץ התחמם יתר על המידה, וגרם להצפות גדולות בכל רחבי העולם. זה קרה בהדרגה, לאט לאט זה התפשט בכל המדינות. תחילה במדינות העולם השלישי, לאחר מכן באירופה. ההוריקנים בארה"ב חגגו, ולאחר המון שנים, היה הפיצוץ הגדול כתוצאה מהתחממות כדור הארץ. זה קרה פחות זמן מהצפוי.
ואז הוא קם, מתחת להריסות, הבחור ששרד את הזוועה. באזור הים התיכון, בישראל ליתר דיוק.
רמי זה שמו, והוא לא האמין. הוא ראה את הכל שרוף, מושחת, הרוס. כל העצים היו שרופים ונפולים, הבניינים קרסו, העולם היה נראה אחרי שואה גרעינית, וזה מה שקרה. הוא התחמם. והתפוצץ.
רמי, ברגע האחרון הצליח למצוא מקום מסתור, באחד המרתפים בבניין ישן, וכך ניצל. הוא ידע שכך זה בכל העולם, והיו הכנות, היו תרגולים. אבל אף אחד לא ציפה שזה יהיה כל כך קשה, ולא יישארו אנשים כלל. הוא היה בודד בעולם. הוא לא ראה אף אחד. הוא ראה גופות מוטלות על האדמה, שרופות. והוא התחיל לחפש אחר שורדים נוספים. לא היה לו משהו אחר לעשות...
2
"הלו ...?" צעק רמי לחלל האוויר ולא נענה שום קול.
"יש פה מישהו?" המשיך לצעוק והדף ברגליו את חתיכות המתכת ההרוסות.
הוא המשיך במסעו, הוא זיהה כמה מהמקומות שנהרסו. בית קפה שהיה נוהג ללכת אליו, אמפיתיאטרון שהיה מרבה להיות בו. הכל היה הרוס. הכל.
"שלום." ענה קול צייצני מאחוריו.
"היי." ענה בפליאה לאור הפתעתו הנעימה ברוח הנסיבות.
"שמעת אותי קורא?"
"כן. ואני גם זוכרת אותך. אתה רמי."
"נכון. מי את?"
"אני שני."
"שני ...?" אמר ועיוות את פרצופו.
"שני מהתיכון."
"שני מה?"
"שני כהן."
"מצטער, אני לא זוכר אותך."
"אתה ניסית להתחיל איתי בתיכון. אתה לא זוכר...?"
"שני..."
"כן?"
"נראה לך שמה שכרגע חשוב לי זה אם התחלתי איתך בתיכון או לא? הסתכלת שמאלה או ימינה במקרה ברגעים האחרונים?"
"כן, אני יודעת. העולם נהרס, בלה בלה בלה ..."
"זה לא מפריע לך?"
"לא במיוחד. במילא שנאתי את העולם הזה."
"אני מבין."
"רוצה לצאת לטיול? נראה לי שהשקיעה תהיה יפה לאור ההריסות."
"קדימה."
חלק ב
1
שני הייתה מוזרה לרמי. הם ישבו על בטנה של מכונית הרוסה והפוכה ודיברו בזמן שהחשיכה ירדה לה לאיטה על העולם החדש.
"אתה זוכר מה שאמרתי לך בתיכון?"
"לא. על מה את מדברת?"
"אתה ניסית להתחיל איתי. ואני אמרתי לך שגם אם העולם ייחרב ואני ואתה נישאר היחידים בעולם, גם אז, אני לא אצא איתך."
"אוקיי. אז אמרת."
"אז זה עדיין תקף."
"למה את מתכוונת – זה עדיין תקף?"
"העולם נחרב, ואני בכל זאת לא אצא איתך."
"לאן תצאי איתי? לבית הקפה ההרוס, לקולנוע שנותר ממנו אבק ואפר, לאן?"
"רמי ..."
"שני, את ממש לא הגיונית, העולם נחרב ואת מתנהגת כאילו את עדיין בתיכון. מה קורה איתך?"
"כלום. אני נהנית להשתעשע. אתה חושב שאנחנו הניצולים היחידים? בטח בשאר בעולם יש עוד ניצולים, לא?"
"לא יודע. אין דרך לבדוק."
"ונגיד שאנחנו היחידים..., אתה חושב שהייתי מסכימה לייצר איתך אנושות חדשה?"
"את יודעת מה..., אולי זה נכון. מה אם באמת אנחנו היחידים...?"
"לא. אני לא עושה את זה איתך."
"אבל למען האנושות...?"
"רמי, לא."
"אוקיי, אוקיי ..." אמר רמי והם המשיכו להסתכל על השקיעה היפה שהעולם חרב.
2
הלילה עבר, ואילו שני ורמי ישנו מחובקים, וברגע שהתעוררה מהר מאד הרפתה את ידו ממנה, וקמה אל העולם. היא מתחה את ידיה למעלה, פיהקה פיהוק גדול, והעירה את רמי.
"קום, צריך להתחיל לעבוד."
"מה...?" ענה רמי בקול חלוש.
"אתה קם או מה?"
"אין לי כוח לצאת מהמיטה."
"מיטה? אתה בסדר? אתה בתוך האוטו ההרוס."
"מה? איזה אוטו?"
"רמי, קום, בוא נלך לחפש ניצולים."
"אוקיי, אוקיי, אני קם..."
הם התעוררו וגילו שזה לא היה חלום. העולם באמת הרוס. הם חיפשו ניצולים, וידעו שלא יוכלו ללכת ברגל לכיוון ארצות אחרות, שמא שם יש ניצולים. לפי איך שזה היה נראה להם, הם היחידים. ואז זה העלה להם, לשניהם, את שאלת האנושות. האם ליצור אנושות חדשה או שזה הסוף לעידן בני האדם? הם עמדו בפני שאלה קיומית חשובה מאד. מה לעשות?
הם המשיכו ללכת, ואז שני אמרה לרמי – "אתה יודע מה, בוא נעשה את זה. אם אנחנו הניצולים היחידים, בוא נקים אנושות חדשה. מה שאומר, שאני אשכב איתך. אבל אני מבקשת, תהיה עדין, כי זו הפעם הראשונה שלי...
חלק ג
"אוקיי" אמר רמי לשני.
והם הלכו לאזור בו היו יותר הריסות ומצאו להם פינה שקטה וחמימה. הם הורידו את בגדיהם המלוכלכים, והחלו לקיים יחסים.
"רמי?"
"כן, שני?"
"מה קרה?"
"אני לא יודע. זה בדרך כלל לא קורה לי."
"מה זה בדרך כלל?"
"בדרך כלל אני פנתר."
"אבל אתה יודע שאנחנו צריכים להציל את האנושות, נכון?"
"כן, כן, אולי זה מה שמלחיץ אותי."
"אז מה עושים?"
"אני לא יודע. אני מבואס מזה."
"ומה אני? עציץ?"
"לא יודע מה להגיד לך. זה לא יקרה עכשיו. בואי נחכה..."
"ומה עם האנושות?"
"שתזדיין האנושות."
"לפחות היא תיהנה..."
"מה אמרת?"
"כלום."
"אוקיי, אני חושב שאני מוכן." אמר רמי לאחר שנח שעה קלה.
הם עשו את זה. ולרמי הייתה חסרה הסיגריה של אחרי.
"את יודעת מאיפה אני יכול להשיג סיגריה?"
"לא נראה לי שתוכל להשיג סיגריה עכשיו..."
"אבל אני חייב."
"ואני חייבת להיות בהיריון. אתה חושב שזה יהיה לי קל עם העולם הזה? אין גניקולוגים, אין רופאים, אין מרפאות..., הכל מהתחלה ...,אתה חושב שזה קל? אני לא יודעת איך אעשה את זה."
"אממ..., שני ..."
"כן?"
"אני לא חושב שנתראה יותר."
"למה?"
"את לא הטעם שלי."
"מה?"
"אני מצטער."
"אבל, רמי. העולם הרוס, ואנחנו הניצולים היחידים. אנחנו חייבים להישאר ביחד כדי לשרוד, לתמוך אחד בשני."
"זה לא נראה לי."
"אתה לא השתנית, הא? אתה כמו כל הגברים..."
"אני גבר. מודה."
וכך רמי הלך לו עם הסיגריה ביד שמצא במקרה, מול השמש, והשאיר את שני לבדה עם העובר הקטן, וחשב לעצמו. "אני את שלי עשיתי."
הסוף
©כל הזכויות שמורות לנח חן
