כנס מקצועי

כנס מקצועי

שמים כחולים

מלון חמישה כוכבים

אני-ברקע -משקיפה

יושבת בכורסאת קש

עם כרית מרופדת היטב,

נשענת,עיני חצי סגורות.

באופק,ים תכול,שובר גלים

שתי סירות ואופק אין סופי...

לפני כוס קפה הפוך חלומי

וספר כיס שזה עתה יצא

חלום...

מסביבי אנשים בגילאי השלושים ארבעים

"מתפוצצים" מחשיבות עצמית

גאים בהשיגיהם(ובצדק)

עונדים על בגדיהם תג עליו כתוב:

מידענות -2

בצבע וורוד או כנ"ל בצבע ירוק.

עלי לפתור "מה זה" -2

ומה פשר הצבעים?!

בטלפונים סלולאריים-

אני מניחה שהפסקה כעת.

הם לבושים בשני סגנונות:

ספורט אלגנט,או חליפות עסקים!

חברה שמכבדת את עצמה!

אני חושבת לי ,מה הייתי אומרת

לפני מעל שלושים שנה

בכנס פסיכולוגים

אילו היה לי טלפון סלולארי:

(אל מי)לבייבי סיטר:

"שלום" לא "היי" ולא "ביי"

"מה עם הילדים  הכל בסדר?

האם אכלו והכינו שיעורים?

שלא ישחקו בשמש יותר

מדי-עדינה בבקשה –או קיי

אחזור בשעה שבע.תודה"

אבל לא היו מכשירים כאלה

אז הייתי הולכת לטלפון ציבורי

ומתייאשת מהתור.

נוסעת הבייתה בערב- כולי דואגת

שהכל בסדר.

אך חזרתי לכסא הקש המרופד

ולכוס קפה

וכלי הנאה שאלה לא "צרותי"

ושאני כנסים עוברת להנאתי

ללא פלאפונים מעין אלה...

אני מעבירה את ההפסקה

בפטפוט עם אנשים שלא ראיתי

מזמן.(בכנסים כיום)mingling

ההפסקה בעיצומה.

בליל (בחיריק) של צבעי מכשירים סלולאריים,

פאלמים,תיקים עם תכולה

של מחשב נייד,ופה ושם

היום השאלות למטפלת שונות:

היא בד"כ לא מקבלת צ'אנס:

הילד מתפרץ:"למה יש רק

קטשופ חריף?למה פאסטה ולא צ'יפס

למה היא לא מרשה לנו   "לוגי"

מה אמרת לה  בכלל ?

אין לי שיעורים!

יאללה ביי...

ומתנתק...

ולרב יש לילד את הםלולארי שלו

וההורים מקבלים שיחה

גם אם שמו על "שקט"

כל עשר דקות.

איך אני שמחה לשבת

על כורסאת הקש שלי...

ולצפות על כל זה "ממרומי

גיל השישים וחמש" שלי

עדיין הולכת פה ושם לכנס,

עדיין עסוקה

לא דואגת לקטשופ

רק אולי ללחץ דם-

אך זה מקלקל הכל.

גמרתי את חצי הספר

הרבה אחרי גמר ההפסקה

הרועשת

וחזרתי לביתי למנוחת צהריים

כי אחרי הצהריים

יש מסיבה אצל הנכדים...