פעם הלכתי לכיוון תחנת האוטובוס שליד ביתי. הרבה אנשים יחשבו שהאזור שבו אני גרה לא ראוי לילדיהם, ואכן זוהי שכונה ענייה, אך זהו בייתי ולדעתי הוא המקום הטוב ביותר בעולם. ובעודי פוסעת לכיוון תחנת האוטובוס ראיתי שטר של 20 שקלים מונח על המדרכה, הרמתי אותו ועליו רשום "יש לך מזל", והשטר אכן צדק.
יום למחרת, שוב כהרגלי הלכתי לתחנת אוטובוס, ועל המדרכה ראיתי שטר של 50 שקלים ועליו רשום "כנראה שמישהו אוהב אותך שם למעלה". הוצאתי מארנקי את השטר שמצאתי אתמול, והבנתי שמישהו שולח את הכסף הזה. בזמן שחיכיתי לאוטובוס ניסיתי להבין למה שמישהו ישאיר כסף על המדרכה וירשום מסרים למוצא?
יום למחרת שוב הגעתי לתחנת אוטובוס, ועל המדרכה היה שטר של 100 שקלים, ועליו רשום "זה באמת מגיע לך". כתוצאה מהמסרים הללו החלטתי לשמור את השטרות שאותו אדם משאיר לי.
עברו שלושה חודשים, ובכל בוקר נמצאו שטרות על המדרכה, וכל יום הסכום רק גדל, ועל כל שטר מסר חדש, ואני המשכתי לקחת את הכסף. לאחר שלושה חודשים הגעתי לסכום של 645,430 ₪ . אני לא אשקר, רציתי לבזבז את הכסף, אך לא עשיתי זאת. הכסף שאני מוצאת נמצא בקופסת פח בביתי, ואני לא יודעת למה אני שומרת אותו. כמובן, שאם אדם זה מביא לי כסף, הוא חושב שאני זקוקה לכסף, אך אני מסתדרת. החלטתי בנחישות להחזיר את כל הכסף לבעליו האמיתיים, כי את האמת כבר הרגשתי כמו גנבת.
החלטתי לבוא יותר מוקדם לתחנה, כדי לראות מיהו אותו אדם נדיב. והנה כאשר הגעתי, ראיתי מישהו מניח סכום נכבד של כסף על המדרכה.
"היי! חכה!" קראתי לו ורצתי אליו.
כאשר ראה אותי, הוא נבהל. הוא ניסה לברוח אך הוא התחרט לאחר שראה שהשגתי אותו.
"בבקשה" הושטתי לו את הקופסא המלאה בשטרות של כסף, וזאת לא הייתה קופסא קטנה.
הוא היה בהלם "השתגעת!? אם הבוס שלי יראה אותי חוזר עם הכסף הזה, הוא יפטר אותי במקום!"
לרגע התבלבלתי, הבוס שלו?
הוא ראה את הבלבול והסביר " אני לא זה שמביא לך את הכסף, זה הבוס שלי מביא. הוא יודע שאת מנסה להשיג כסף לתואר, בגלל זה הוא החליט להביא לך את כל הכסף הזה. הוא רוצה לעשות ממך אישה מכובדת, ולשאת אותך לאישה. אישה עם בגדים יפים, ושני תארים במקצועות מכובדים, אישם עם נימוסים, ויפה, כמובן" הוא חייך.
"אז במקום לחפש אישה עם קריטריונים משלו, הוא יוצר אישה עם קריטריונים משלו" סיכמתי לעצמי.
האיש שם את הכסף בקופסא והלך. זעמתי,כעסתי , על הכול. יותר מכל על העובדה שאותו אדם חושב שהוא אלוהים רק בגלל שיש לו כסף, הוא ניסה לקנות אותי, הוא ניסה לשנות אותי. הכסף הגעיל אותי, הרגשתי כמו מטומטמת שמסתנוורת מהכסף, והסכום היה מאוד גבוה. הוא מספיק גבוה כדי להתחיל חיים חדשים. נאנחתי וחשבתי מה לעשות עם כל הכסף הזה.
מול תחנת האוטובוס ישבה כל יום אישה בגילי, בשנות ה-20 לחייה. וזיהיתי אותה, למעשה הכרתי אותה, היא הייתה איתי לאורך כל שנות לימודיי בבית הספר. זכרתי אותה כתלמידה מצטיינת, שקיבלה מלגות והצעות מעולות מהצבא, ופתאום אני רואה אותה מקבצת נדבות ברחוב. הסתכלתי על הקופסא וידעתי בדיוק מה אני צריכה לעשות. הכנסתי את הקופסא לתיקי, הודעתי לבוס שלי שאני אאחר לעבודה היום, וחציתי את הכביש לכיוון האישה, שנקראה גם שמחה.
נעמדתי מולה "שלום שמחה" אמרתי.
היא הסתכלה עליי, מבטה היה ריק, והיא הייתה בהלם לראותי.
"מה דעתך לשתות איתי כוס קפה?" שאלתי אותה.
"אין לי כסף, אני-" אמרה בלחש.
"זה בסדר. אני אשלם"
הלכנו לבית קפה שהיה באזור. אנשים נעצבו בה, אולי צחקו עליה, ולא רציתי לתאר לעצמי מה היא מרגישה. בגדים היו מלוכלכים, ונדף ממנה ריח רע, פניה היו נפולים, וחסרי חיים, הרגשתי עשירה לידה. התיישבנו בשולחן פינתי, והזמנתי לשתינו קפה.
"מה קרה לך, שמחה? אני זוכרת אותך תלמידה מצטיינת, סיפרו שהציעו לך המון מלגות" אמרתי לה.
היא חייכה לגורלה "יש לי תארים, אך גם יש לי חובות. אני ובעלי הקמנו חברה , לא משנה למה, אך פשטנו את הרגל, ויש לנו חובות רבים ללקוחות שהיו לנו. מחרימים אותנו, ויצא לנו שם רע בחברות" היא נאנחה "עוד מעט ילדיי יעלו לכיתה א', אין לי כסף לקנות להם ציוד, הם תאומים מושלמים, הם כל כך דואגים, ואני לא מסוגלת לדאוג להם, זה כל כך מביש" היא קברה את פניה בידיה.
הנחתי את הקופסא על השולחן "אני רוצה שתיקחי את זה" אמרתי לה.
פיה נפער כאשר ראתה את כל הכסף שהיה מונח הפנים "אני לא אוכל לקבל זאת" אמרה בגמגום.
"אל תגידי לי את זה. אני יודעת שלא נועדת לשבת ברחוב ולקבץ נדבות, אני לא רוצה שתהיי אימא שלא מצליחה לפרנס את עצמה ואת משפחתה. אני רוצה שתיקחי את הכסף הזה, כי אני מאמינה שלכל אחד מגיעה הזדמנות שנייה. לכי לקנות לך אוכל, לכי לקנות בגדים לך ולמשפחתך. לכי לחיות את חייך בצורה טובה יותר"
היא הייתה מבולבלת "למה את לא שומרת את הכסף לעצמך?"
"אני פשוט לא רוצה אותו"
היא קמה וחיבקה אותי, והודתה לי. היא אמרה לי שיום אחד היא תחזיר לי הכול, למרות שלא רציתי שתעשה זאת. נפרדנו לשלום, כל אחת מאושרת. היא מאושרת כי כרגע ניתנה לה הזדמנות נוספת לחיים טובים. אני מאושרת כי נפטרתי מהכסף בצורה הטובה ביותר, וגרמתי לאישה להיות מאושרת.
יום למחרת כשהגעתי לתחנת אוטובוס, אותו איש הושיט לי חבילה ובתוכה סכום נכבד מאוד של שטרות. הסתכלתי על הכסף בתיעוב.
"לא" אמרתי לאיש "תגיד לבוס שלך שאני מודה לו שהוא ניסה לעזור, אך הוא לא אלוהים. הוא לא יעצב אותי לפי רצונו. תגיד לו שאת כל הכסף שהוא נתן לי תרמתי לאישה ענייה שצריכה אותו. אם הוא ימשיך להביא לי כסף, אני אמשיך לתרום אותו לאחרים. תאמר לו שאם הוא באמת רוצה לעזור, הוא לא צריך לצפות לתמורה. כשהוא תרם לי את הכסף הוא ציפה שאני ארוץ לזרועותיו, אבל כשאני תרמתי את הכסף לאישה ההיא, אפילו ל-'תודה' לא ציפיתי ממנה"
אחרי חמש שנים אותה אישה החזירה לי את החוב ובגדול- היא הכירה לי את בעלי, וילדתי לו ילדים. יש לי משפחה, והרי הסכום שהבאתי לה לא משתווה למשפחה שיש לי עכשיו.
כל הזכויות שמורות לטל תורגמן
