זמן איכות

יום שישי הוא יום המוקדש לזוגיות. הזוגיות שלנו מתחילה בשעה שמונה וחצי בבקר כשאנו יוצאים למסע זוגיות באחת מרשתות השיווק באזור השרון.

כבר בהגיענו למגרש החנייה מקבלים את פנינו מאות מכוניות הממחישות לנו שזוגיות של יום שישי איננה המצאה שלנו בלבד...

מרגע שאנו נכנסים למרכול נגמרת הזוגיות. שלטי המבצעים עושים לאשתי את מה שעושה לי הקופאית מקופה 8...

כדי לא לריב, אנו מתפצלים. אני ממהר לקנות את סל הצריכה ואשתי יוצאת לצוד את המוצרים "במבצע" שאיננו זקוקים להם...

אחרי שכבשתי מקום בתור לקופה 8 , מופיעה אשתי עם ידיים מלאות ומורה לקופאית לסגור את החשבון ולפתוח חשבון חדש...

באותו רגע, אינני יודע מה היא זוממת אבל כל דקה במחיצתה של הקופאית מרגיעה אותי מאד...

"מקבלים כרטיסיית קופונים" לוחשת לי אשתי ורצה עם החשבונית לקופה הראשית כדי לקבל את שללה...

אני מסיים את הקנייה, מפנה את הקופה וממתין לבואה של אשתי. (ליד קופה 8 כמובן)

הזמן חולף, אני מרגיש איך הזוגיות שלנו מתבזבזת ודואג מאד לחבילת הגלידה שהולכת ונמסה...

אחרי עשר דקות אני מתחיל לדאוג ויוצא למסע חיפושים. אשתי בחורה אחראית. תמיד היא מוודאת שהטלפון שלי עלי. אני קצת פחות אחראי כי אני לא דואג שהיא תישא את הטלפון על גופה...

עוד חמש דקות תמימות וארוכות כנצח חולפות ואין סימן לקיומה.

עצתו של אבי מיום נישואי מהדהדת בראשי. "להתחתן צריך רק עם אישה יפה" אמר אבי לפני שנים רבות... "כדי שתמיד יהיה סיכוי שמישהו ייקח לך אותה" המשכתי לשנן... "אחרת אתה נתקע איתה כל החיים"... סוף ציטוט!

אולי זה באמת קרה? הרהרתי בפחד... הבית על שמה, חשבונות הבנקים שלה, אפילו האוטו שלה...

אפילו הקופאית מקופה 8 נראתה לי מבעיתה ברגע זה...

"דורון" שמעתי לפתע קול קורא...

תודה לאל! היא חזרה... מלמלתי בלב תוך ניגוב אגל זיעה...

התמונה שנגלתה לי לא הייתה משמחת במיוחד. מסופו של התור לקופה ראיתי את ידה המורמת... אין הנחה בתור ביום שישי, אפילו אם זה סבוב שני של קניות "מוצדקות" בזכות הנחת קופונים...

השתדלתי למצוא את החיובי במצב שבו אני נאבק בעצביי וחשבתי לעצמי על מדד היעילות שבו אנו מבצעים שתי קניות בעת ובעונה אחת וחוסכים זמן רב ודלק...

שבנו הביתה, סידרנו ביחד את הארונות, שתינו קפה ביחד וחזרנו לריב על כל הדברים שאינם קשורים לזוגיות...