"עדיין לא סיימת לארוז??" קרא בקול כשנכנס לחדר. על המיטה היתה מונחת מזוודה אדומה פתוחה, בתוכה זרוקים כמה בגדים. "לא הספקתי.... אמא שלך התקשרה ו..." חייכתי.
"יאללה בחורונת, חבל על כל דקה. עשר דקות ואנחנו כבר לא פה" הגניב לי נשיקה ונכנס להתקלח. קיפלתי שני סריגים, סוודר עבה אחד, ג'ינס וחצאית קורדרוי. עוד כמה פריטים חיוניים וכמה בגדים בשבילו, כי הוא לא יודע לארוז כמו שצריך.
המזוודה נסגרה בדיוק כשיצא מהמקלחת, מגבת לבנה למותניו. לא יכולתי להתעלם מטיפות המים השקופות שזלגו מחזהו ומטה. התקרבתי אליו והוא עטף אותי בחיבוק מהיר. "אתה מרטיב אותי!" ניסיתי להתנגד, אך הוא בשלו, סוחף אותי לנשיקה ארוכה.
יצאנו לדרך ושמענו שירי חורף ששודרו ברדיו. גשם קל החל לרדת אך באוטו היה חם ונעים. אפילו לא הייתי צריכה לבקש מזגן. הוא ליטף את כתפי ואת הלחי שלי. עצמתי עיניים בהנאה.
"ככה נרדמת לך בנסיעה... סומכת עלי עד כדי כך?" אמר. ואני הנהנתי ושקעתי בחלומות חורפיים, על צימר קסום בצפון הארץ.
כשהגענו היה די חשוך. התעוררתי כששמעתי את דלת האוטו נפתחת. הוא הוציא את התיקים מאחורה ורץ איתם לפתח הצימר. הגשם המטפטף לא חדל עוד מהצהריים וניקה את האוויר. התמתחתי בכיסא והידקתי את המעיל על גופי. "מתוקה, תיכנסי מהר, שלא תתקררי לי..." עזר לרדת מהמכונית. רצתי אל הדלת והוא מאחורי, נועל את האוטו ומחפש- איפה יכול להיות מוחבא המפתח.
לאחר כמה נסיונות יצירתיים שלו, כמו למשל.. לחפש את המפתח מתחת לשטיח, בתוך העציץ, מאחורי התמונה, בתוך זוג מגפיים ומעל המנורה, ניסיתי לפתוח את הדלת. היא היתה פתוחה והמפתח בתוך חור המנעול מהצד השני. "מזל שלפחות אחד מאיתנו יצא חכם..." הוא חייך.
המיטה הגדולה והרחבה גרמה לו לחייך קצת. למען האמת- גם לי. הוא הניח את כל התיקים בצד ונעל את הדלת. ניגש לאח וניסה להבעיר אותו. ואני עמדתי בצד, נהנית לראות את הגבר שלי בפעולה. לאחר שהצית כמה גזעים קטנים, נשכב על המיטה ופרס את ידיו לצידי גופו. הצטרפתי אליו, מתכבלת בתוכו. "אני קצת עייף..." לחש לי ונמנמנו מעט.
בערב התעוררתי מצלצול פלאפון. הוא התעורר ביחד איתי והוציא את הסוללה. "אנחנו בכמה ימים של התנתקות מהעולם" אמר בתגובה למבט שלי. "קדימה, להתלבש, יש לנו את כל ראש פינה לחרוש".
לבשתי גופית גולף לבנה, מעליה סריג ארוך בצבע סגול, חצאית קורדרוי לבנה וגרביונים. את המגפיים השחורים הוא קנה לי בחורף שעבר. "את לא יוצאת בלי כובע וצעיף..." הזכיר לי בדאגה. חבשתי כובע צמר עם פסים וצעיף סרוג.
נכנסנו לרחובותיה העתיקים של ראש פינה, שנינו הוקסמנו לחלוטין. מתהלכים מחובקים על האבנים המבריקות והמחליקות מעט. כל כך ישנות ועתיקות. הרוח הצמידה אותי אליו, והוא גונן עלי. מדי פעם הכרחתי אותו להצטלם ליד פנס רחוב או מבנה מיוחד, והוא העדיף לצלם רק אותי.
החלטנו לעצור לשתות קפה. התיישבנו בבית קפה חמים ונעים. הוא הזמין לי שוקו ענק עם מלא קצפת ולעצמו- קפה הפוך. כשראה מנה של עוגת שוקולד חמה יוצאת מהמטבח, ביקש מהמלצרית "בדיוק כזה". הוא צחק עלי כשהקצפת עשתה לי שפם כששתיתי את השוקו, והתעקש להנציח את זה במצלמה. "זה יהיה שומר המסך שלי עד שנהיה זקנים".
בלילה התפרצנו לצימר במהירות. גשם זלעפות קיצר את טיולנו הרומנטי ודחק בנו לחזור להימצא תחת קורת גג. "את יודעת מה הכי מתאים עכשיו?" לחש לי, נועל את הדלת. "כן".
וכך הוא הכין לשנינו ג'קוזי חם, מלא קצף ונרות עגולים וצבעוניים. התמסרתי למגע שלו כאילו היתה זו הפעם הראשונה, והוא לחש לי באוזן כמה הוא מאושר, הכי בעולם.
בבוקר יצאנו לטיול ג'יפים מאורגן. איזה בחור אחד מבוגר ומנוסה בדרכים, כזה שמכיר כל שביל וכל אבן, העיר אותנו לפני שזרחה השמש. ג'יפ ירוק חיכה לנו בחוץ. "אמא!" צעקתי כשהנהג עלה במהירות על גבעות חלקלקות, אבל בסופו של דבר הבנתי שהוא יודע מה הוא עושה. עצרנו להפסקת קפה על גדות נחל. הוא הבעיר מדורה קטנטנה, עליה שרף קפה שחור והגיש לנו בכוסות זכוכית קטנות. "אבל זה מר" התפנקתי. שני הגברים הסתכלו זה על זה וחייכו.
