בנעליים שלי

סיפורינו מתחיל כשהשמש זורחת ומעירה את הצבעים השקטים.

אישון גדול נפתח וקולט את היופי שקיים סביבו.

תקווווום כבר!!!!

בין עירות לשינה גם צעקה מחרידה יכולה להיות חלק מהסימפוניה השמימית, התעוררתי בתוך חלום אחר, והרגשתי את פעימות ליבי, נשמתי את האויר שהיא נשמה, התקרבתי ורציתי לראות אותה, אך הניצוצות שהיו סביבה לא התפזרו כשמיקדתי את עיני.

ראיתי את נשימתה יוצאת מתוך הבטן שלה לתוכי.

ניערתי את ראשי כמה פעמים ושיפשפתי את עיני.

תנשמו עמוק, אתם שוכבים על גבעה שטפת שמש, ואתם מרגישים את הרוח הקרירה מנקה את גופכם. תרפו מכל המחשבות, תדמיינו אותם כמו עננים שחולפים מעל ראשכם.

לאט לאט השמיים מתבהרים, אתם מסתכלים סביב ורואים איך הנוף היפה מתאסף לניצוצות שעולות מן הקרקע.

הניצוצות סוחפות אתכם בתעופה שלהם ואתם נמצאים כרגע במקום שלכם, במקום זה הצבעים הם שונים והצורות גם הן אחרות, חוקי המשיכה כבר לא תקפים.

העולם בו אתם נמצאים כעת הוא העולם אותו אתם יצרתם מאפס, הסתכלו על ידיכם והתבוננו סביב, כל מה שאתם רואים הוא יצירה שלכם.

אני רוצה שבתוך כל היצירה הזו תמצאו את הבית שלכם.

תכינו מקום בו אפשר לשבת מולכם, ותתיישבו ממול.

תשאלו אותה אם היא רוצה לבוא.

תזמינו אותה לשבת מולכם.

היא תופיע ותגיד לכם את התשובה.

תתבוננו בה.

נדהמתי לגלות שכבר חושך בחוץ, מתוך הבלבול, נתתי לגופי פקודה החלטית, ללכת לאן שהוא רוצה.

תמצמצו 3 פעמים ותראו איך הגוף שלה מתפקס אל מול עיניכם, תתבוננו עד שהתמונה תהיה חלקה ותפסיק לנוע.

אתם יכולים לחייך אליה ולדבר בלי מילים.

 גופי התבלבל ולא ידע לאיזה כיוון ללכת, חשבתי על כל הדברים שאני רוצה בחיים וחיברתי רק את הראשונים.

כיווצתי אותם ביחד והחלטתי לא לוותר עליהם, עכשיו תלך.

ראיתי את האורות מסביב מאירים עליי ואת המכוניות שנכנסות לתחנת דלק, אחרי שתי מכוניות גופי התקדם בקצב מהיר מאחורי אחת מהן שעצרה.

תגידו לה שלום, מבלי להשתמש במילים.

כשתהיו מוכנים, כל אחד בקצב שלו, תזכרו במה שעברתם עד עכשיו, ותרפו את גופיכם לרחשי העולם הזה.

תקשיבו לרעשים בחוץ וכשתהיו מוכנים תפקחו את עיניכם.

דלק זה לא רק דלק, אמרה לי, מולי עמדה נערה יפהיפיה, עם פנקס ביד.

הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עליי.

היא הבינה את הבדיחה שעשיתי וגם אני הבנתי.

הלכתי אליה למלא דלק.

ברוך שובכם, איך היה לכם?

נתחיל מרינת. ראית אותו?

רינת החזיקה את ראשה והתבוננה עליי במבט של מישהו שהקיץ מכמה חלומות בו זמנית והוא לא זוכר כלום.

עברתי הלאה.

יואל מה איתך?

הוא צחק ואמר שהוא לא זוכר כלום, באמת שמעתי את הנחירות שלו.

אוקי... יוסי, מה איתך?

יוסי התבונן בי עם חיוך מבטיח ועשה תנועה עם הראש של כןןןןןןןן.

איפה היית כל חיי?

היא עזבה את המשמרת והלכנו מהתחנת דלק אל השדות ממול, כשברקע שמענו נהגים עצבניים.

כמה רומנטי, אמרתי לה.

אוקי 8, 45 סיימנו, אני מצטער שאני עוזב אתכם ככה בצורה לא צפויה אך החלטתי לנסוע, רחוק, למקום פסטוראלי, עם נפשות אוהבות, לא בית מלון בהוואי שאנשים שרים ומנגנים לך בכסף אלא מקום שאנשים שרים ומנגנים בשביל הכיף, והבית הוא בחינם.

הם התבוננו עליי ויכלתי לראות את השאלות רצות במוחם, היו לי כבר תשובות מוכנות:).

אנחנו יכולים לדבר על כל דבר שבעולם וגם לשתוק שעות, כשרק הכרנו זה היה המצב, הסתכלנו אחד על השני, וידענו שזה אמיתי.

כשהלכתי למכונית שלי אחרי השיעור, הרגשתי את מצפוני צועק דרך הגרון. האישה שחשבתי שהיא אשת חלומותיי היא בכלל לא זו איתה אני הולך לבלות את שארית חיי.

ידעתי שאני חייב לכתוב לך את המכתב הזה, ידעתי את זה גם מכיוון שאת מחליפה אותי וגם מכיוון שכל התיאוריה היא טעות אחת גדולה.

אני יודע שאת חיה עם חזי כבר כמה שנים, אתם מאושרים ביחד?

את האישה שפגשתי לא אוכל לתאר במילים, אך היא תמיד היתה שם, כל השנים האלו שחייתי עם רות היו סתם, אני המצאתי את השיטה אבל עכשיו אני כבר לא מאמין בה.

תעשי איתה מה שאת רוצה אני מקווה שתעבירי להם את המסרים הנכונים, אני מסכים שלא תספרי להם מה קרה איתי ועם רות, אבל אני מבקש שתמיד תלכי עם התחושת בטן שלך, גם אם זה קשור לחזי.

או לסדנא.

בכל מקרה אני מקווה שהבנת מהמכתב שלי מה קרה ולמה אני עוזב, את הסיכום של מה שהיה בשיעור את יודעת כבר. יוסי היה היחיד שזכר משהו.