אופטימיות זהירה

בעולם שלנו יש יותר תשובות משאלות

יותר הפסדים מניצחונות

יותר אכזבה מאנחות רווחה

פחות זיכרונות והרבה שכחה

אז מה אני ממליץ לעשות? כשתגיע לצומת דרכים ראשונה תתאכזב לגלות

שיש הרבה דרכים אפלות ורק אחת נכונה, אחת שמוסתרת היטב בפינה.

דרך שאף אחד לא לוקח כי היא רחוקה עקלקלה ורובה בעלייה

ואם תבחר בדרך נעימה יותר אך נכונה פחות, לא נורא

אתה רק תגלה שלכולם מותר לטעות, ושליפול היא משימה חשובה לא פחות

בדרך לפסגות הכי נחשקות.

מה שאני מנסה לומר או יותר נכון להצהיר

שלא חובה תמיד להיות כול כך זהיר

שבסוף את כול השבילים תנסה ועל כול הנפילות תפצה.

ועוד דבר חשוב רק שתדע, שיש דימיון גדול בינו לבינך. זה שמטפס לצדך.

ואם הוא קצת יותר גבוה או טיפה שונה, לא לכולם זה משנה. 

שניכם מטפסים על אותה גבעה, שניכם שואפים לאותה נקודה,

מכוונים לאותה מטרה.

אז לעולם אל תביט לעברו בקנאה אל תחשוד שבלבו מזימה תחייך אליו באופטימיות זהירה תעודד אותו ותגלה הבנה, ואם הוא יגיע טיפה לפנייך תמחה כול מרירות מעלייך, תהיה גאה בו שהתאמץ והשיג, גאה על שהעיז והפליג.

ואל תשכח באמצע דרכך אל תשכח אפילו כשהפסגה עוד רחוקה, כשאתה מביט למעלה חלש ועייף והחיוך ביאוש מתחלף. אל תשכח כשהוא עומד שם יהיר מעט ומחייך מעלייך, שהוא לא היה עושה זאת בלעדייך.