חזרה ליצירות
סיפורים

דייט עם הילה

יהונתן יוסף | (09/11/2007 16:09) | 65 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

יש אנשים שחיים בלייב. שעת הצורך מושיבה אותם בחדר העריכה והם חוזרים כעבור אפס זמן לבמה.

יש אנשים שחיים בחדר העריכה. יש להם אזניות ומיקרופונים, מחשבים ניידים, שירותים ומקלחות, מיני בר קטן, מסכי מגע משוכללים. לרוב הם נזהרים שלא לפתוח את הדלת המובילה לבמה פן ימצאו עצמם עומדים עליה עירומים. כשהדלת נפתחת מבחוץ מדי פעם, איש לייב נכנס והיושבים קרוב לפתח קופצים מכסאותיהם ונאחזים בקירות. הם מליטים על עיניהם מסינוור האור החזק שבא מאיזור הבמה ומתכווצים כאדם החורק על לוח בשל צלילי הקרקס הנשמעים מבחוץ. הדלת נסגרת ואיש הלייב מתיישב ומתחיל בעבודתו. הם מביטים בו כמהופנטים, חלקם שולחים לחבריהם הודעות SMS מתחת לשולחן בלי להסיר ממנו את עיניהם. פניהם עוטות חולמנות מבויישת כשהוא פונה אליהם, הם עונים בגמגום מרוגש לשאלותיו ואינם מעיזים לבקש שישאר. כעבור אפס זמן הוא מתחיל לקפל את עיסוקיו והם מתנערים בבהלה לכל עבר, איש איש חוטף לידו בלוק כתיבה או מקינטוש נייד ומתחילים לתעד במרץ. מה הוא לובש ואיך הוא מתנהג, רעיונות פוטנציאלים לגביו ותובנות אנושיהנדסיות. הוא מברך אותם ב"להתראות!", הממונה על הפרידות מאנשי לייב עונה לו בחיוך מקצועי ומחזיר את מבטו למסך.  הדלת נסגרת מאחוריו ובו ברגע פורץ דיון סוער שמרעיד את קירות חדר העריכה. אנשים נעים בין מסכים, בכירים מחלקים הוראות במקביל לזוטרים שמקלידים במהירות עיוורת ופולטים פקודות קוליות למיקרופונים; מדפסות לייזר כורכות ספרים ושולחות אותם על גבי מסועים למו"לים השונים; זמזום של פקסים מגיח מן הקירות הטרומיים. "תמכור!!! תמכווווווווור!!!!!" צורח מישהו לתוך פומית של פלאפון דור חמש, שני אמריקאים מתווכחים בסינית וילד עם חליפה של מציאות מדומה טס מעל כולם, חיוך הוזה על שפתיו. בעבור הזמן הרוחות נרגעות בהדרגה. זמזום הפקסים פוסק ופולטי הפקודות הזוטרים מניחים את ערכות הראש שלהם בצידי המסכים, מסתובבים על כסאותיהם ומחייכים, חלקם פוצחים בשיחות משרד בטלות. "אולי נזמין פיצה? מי בעניין?" אני משליך את הלפטופ על השולחן, קם ומתמתח תוך פיהוק ארוך. "אין מצב, אני גמור. תשאירו לי משולש לבוקר."
 
(C) כל הזכויות שמורות ליהונתן יוסף, 2007

תגובות

חזרה ליצירות