אדיש

אנשים עוברים מולי ברחוב לבושים מבט אדיש

גם אם זיהיתי אני נוטה לא להגיב, אני לא מכחיש

אולי מחוסר עניין אישי, אולי מחסור באישיות

מעדיף לפגוש אתכם דרך כוונת וכמה אותיות קטנות

בזמן שאני משחק את אלוהים ומעגל כמה פינות

בלי הצורך להקשיב באמת.

נולדתי עם מחסור בסימפטיה, כנראה זה תורשתי

פגם שולי, אבל הוא הפגם שלי, שומר על מורשתי

יש לי רשימה שחורה במחברת, ותשבץ בלי הגיון

ומקומכם השרירותי בפאזל הזה ייחשף רק ברגע האחרון

אין לי צורך לדעת באמת.

כשאני הולך ברחוב, אני לובש מבט אדיש

אני סתם עוד חלק בפאזל של מישהו אחר