פוסטים
כל ההתחלות קשות
"יש לי סיפורים בראש ואפילו רומן ,אם רק הייתי יודע איך להתחיל, השורה הראשונה - זה מה שחסר לי. אחר כך הכל כבר יזרום..." כמה פעמים אמרתם לעצמכם את המילים האלה?
לא אחת בודאי , כשבהיתם בתקרה, בראש הסתובבו להם הסיפורים, אבל השורות הראשונות בוששו להגיע.
זוהי אחת הבעיות הקשות של כל כותב. הרי,הבה ונודה,כולם כותבים לאיזה קורא דמיוני,גם אם איננו תמיד רואים אותו ברור במוחנו,אבל הוא או היא ישנם שם. ולהתחלה חשיבות רבה, היא אמורה ללכוד את הקורא, ולא יניח את הכתוב ולא ירצה להמשיך בקריאה (כפי שכולנו עושים לעיתים תכופות).
נשאלת השאלה: מהי התחלה "מעניינת"? כזו ה"מושכת" את הקורא להישאב אל הימנע הכתוב.
לא אתייחס לתיאוריות של סוגי התחלות כמו: סיפור שמתחיל באמצע העניינים ואחר כך נע בקו הזמן אחורה וקדימה. או סיפור שיוצר את הרקע לכל מה שיקרה אחר כך. או התחלה שמכניסה מיד לאווירה. לא לזה אני מתכוונת. אלא מה מושך אותך,באופן אישי,להמשיך לקרוא ספר מסוים.
האם לכם יש תשובה לכך? מה מושך אתכם לקנות ספר או לשאול אותו בספריה?
כדי שיהיה לכם נוח יותר לדון בנושא,העתקתי שורות ראשונות מסופרים ידועים והרי הם לפניכם.
בכוונה לא ציינתי את שם הסופר(ת)כדי שלא תהיו משוחדים. איזו שורה הייתה מושכת אתכם לקרוא הלאה?
-
"כך נעשיתי עשירה.ישבתי בבית ביום ששי בארבע וחצי אחר הצהריים"
-
"זהו סיפור על מה שסבלנותה של אשה יכולה לשאת ועל מה שנחישותו של גבר יכולה להשיג."
-
"אם אתה מספיק זמן עם מישהי באותו הבית,אתה מתחיל לחשוב.אין דרך למנוע את זה."
-
"ארבעת הגברים של חיי,ארבעה גברים,אשה אחת. רק אחת?"
-
"מחר יהיה הוגו בן אחת-עשרה וליום הולדתו יבואו אנה ואוטו,רב חבריו של הוגו כבר נישלחו לכפרים רחוקים."
-
"אלוהים אדירים"רטן ג'ון וילקין,"איזה גהינום נורא פה"הוא לא יכול היה לאפיין את מזג האוויר טוב יותר"
-
"מיומן החלומות":בלילה אחרון הנחש בא אלי.הופתעתי,אף כי אני מופתעת ממעט מאד בימים אלה."
שבע התחלות .שבעה ספרים.מאיזו התחלה היית נמשך(כת) לקרוא הלאה?
* * *
ברגע זה אתם עדים לשני מאורעות הקשורים לפתיחות:א.לידתי..ב.לידת הספר,שנולד זה עתה בידיכם.על פי מישקלו הוא פג,אך אין צורך להיכנס לפאניקה או להכניס אותו לאינקובטור,כי על פי מישקלו הסגולי הוא די מפותח ויכול לשרוד את המדפים.
יתרונו הגדול של ספר זה הוא בכך שאינו זקוק לחיתולים ושאר סופגים יקרים.ולכן ניתן להחזיק אותו בידים ללא חשש מהרטבה או צחנה.עם זאת יש להתיחס אליו בעדינות,כי כמו כל תינוק נורמלי,גם הוא זקוק לחיוך ,דגדוג נשיקות..כדי לגדול,להתפתח ולהיות לספר שאפשר להתגאות בו?"
כאן אנו רואים שלמרות שהסופר חייב לעשות כל מאמץ שספרו יהיה מעניין ומרתק,אבל אם הוא יצליח בכך,תלוי גם בעניין שהקורא מגלה בסוג היצירה שהוא כותב.למשל ספר על החלל החיצון כמה שלא יהיה מעניין לאוהדי הסוגה הזו.לצערי,אני לא אמצא בו עניין.בכל קריאה יש מפגש מוצלח בין הקורא לכותב.אני הייתי דווקא קוראת לפגישה עם השורה הראשונה בספר ה"פגישה העיוורת"בין הקורא לסופר.לפעמים זה מצליח ולפעמים כמה שבני הזוג לא יהיו מקסימים וניפלאים,היא זה לא מה שהוא חיפש וגם להיפך.אז קריאה מהנה רבותי.
