סיפורים

מתכון למוות

איך נוצר קסם?

קסם אמיתי הוא לא תעתוע עיניים אלא משהו שבא מבפנים ואתה מרשה לו להכנס. הוא מגיע ברגע הכי לא צפוי וסוחף אותך איתו.

היא הכתה אותי עם מחבת. השארתי את ראשי מורם והסתכלתי על יופיה, היא חייכה עד שהחיוך בלע את פניה ועיניה נהיו שפלות.

ליטפתי את הרצפה כמו שהייתי מלטף את גופה. בכיתי כמו ילד וצרחתי שמישהו יציל אותי מעצמי.

אף אחד לא שמע אותי והבנתי שאין לי אמא יותר, שאני בודד והזמנים השתנו. אף אחד לא יציל אותי כי אף אחד לא יודע ממה. הסתכלתי על עצמי בוכה נגעתי בפניי כמו שאמי היתה מחזיקה אותי, ובכיתי בתוך ידיי.

העצב התפשט והחיה כל חלק בגוף שלי, אבל אני נשארתי בתוך ראשי הבוכה ולא הסכמתי להכנע לתחושת העונג שבאה אחרי הבכי. הסתכלתי על הדלת במבט ספוג דמעות. מחיתי את הדמעות עם ציפורניי ושרטתי את עיני.

הדלת היתה אדומה עיני שרפו מכאב נשימתי התקצרה ונסתמה, נחנקתי למוות.

אהה אז זה מה שקורה כשמתים, אמרתי לה. את צרבת את התוכנה על דיסק והכנסת אותה למחשב חדש. היא חייכה ואמרה לי שזה דווקא דבר דיי פשוט לעשות. חייכתי ושאלתי אותה, מה קרה ברגע שאת מתת, היא חייכה אבל משהו היה שונה בה, היא היתה הרבה יותר "חזקה" מתמיד. שום דבר לא זרם בה והיא היתה מכוונת למטרה.

חשבתי לעצמי שאני מעדיף למות מאשר להיות כמוה. אני מעדיף למות עשרים פעמים ורק לא להיות כזה. נזכרתי ברגעי האושר כשהייתי מצייר ובונה פסלים. המחשבה הזו חיזקה אותי, ידעתי שאין את זה בה יותר הניצוץ כווה אולי זה בגללה וכנראה שזה בגללי ואני לא מוכן לוותר. הרמתי אבן מהרצפה ודפקתי אותה בראשה, ראשה ספג את המכה ועיניה יצאו מהחורים, היא כבר לא היתה יפה יותר, לאחר שהיופי שלה כבה, העפתי את האבן לגובה וספגתי את המכה עם ראשי.

שכבנו גוססים על הרצפה כשעיניה נשפכות מחוריהן וכנראה גם שלי. היא הוציאה את הלשון כי זה היה החלק היחידי שנשאר טהור, לשון דקיקה ומתוקה פילסה את דרכה מתוך שפתיה שהתפוצצו, אני הוצאתי את שלי והרגשנו את הצחוק בתוך הבטן אחד של השני ואחד עם השני.

נולדנו מחדש. ביחד על הרצפה. ונולדנו בגוף אחד שוב. כמו פעם.

את תקרית האבנים והמחבתות כבר שכחנו ממזמן. היא הזכירה לנו כמה התאמצנו בשביל השלמות העצמית שלנו. כמה רע יכל להיות. כמה שנינו היינו מעדיפים למות מאשר לא לחיות.

יצאנו החוצה בגוף אחד והסתכלנו אל הכוכבים, רקדנו ריקוד והקדשנו אותו להם, ידענו שזה ריקוד שהם יזכרו עד סוף חייהם.

תגובות