כולנו נהיה ילדיי רחוב

כידוע לכם ארגון המורים שובת כבר קרוב ל-30 ומשהו ימים (הפסקתי לספור). ומשום מה מבין כל חברותיי אני היחידה שדואגת. אני מודה שיש לי נטייה לחשוב יותר מידי על העתיד, אבל מצד שני אני צודקת מועד הבגרויות לא רחוק, הוא מתחיל באפריל, עוד חמישה חודשים בערך. מה כבר נספיק ללמוד בחמישה חודשים?

למי שלא יודע חודשי אוקטובר ונובמבר הם החודשים הכי חשובים בשנה, משום שאלו חודשים ללא חופשים, ובחודשים הללו לומדים הכי הרבה, ועושים כמה שיותר מבחנים ובחנים. ועכשיו החודשים הללו עומדים להסתיים. יש לי כל כך הרבה בגרויות השנה שאני לא יודעת איך המורים אמורים בדיוק ללמד אותנו עם מעט הזמן שנותר, תאמינו מניסיון זה לא הרבה זמן. המזל שלי שרוב הבגרויות של בקיץ, אבל יש תלמידים במצבים יותר גרועים משלי. יש תלמידים שהיו אמורים לגשת לבגרויות חורף ועכשיו הם לא יכולים לגשת, כי המורים שובתים והם לא למדו את כל החומר.

בנוסף לארגון המורים קיים גם הסתדרות המורים, שהוא ארגון הרבה יותר מרוצה ממערכת החינוך, כך זה נראה לפחות. הם יכולים ללמד, הם לא שובתים. אך בגלל הבית ספר ה"תומך" שלי שלא מוכן לעשות מערכת שעות זמנית, אז אף אחד לא יבוא ללמוד שעה אחת היסטוריה וללכת הביתה, יש אנשים שגרים בקצה השני של העיר. באתי בתחילת השביתה אבל בגלל שהיינו כל כך קצת המורים עשו לי טובה שהם מלמדים אותי בכלל.

זה בטח מאוד נחמד לשמוע את התלונות שלי והדאגות שלי, אבל אני בחוסר ודאות מוחלט. אין מצב, לדעתי, יותר מעצבן מזה. אין לי אפילו שליטה על העתיד שלי. אני תלויה במערכת החינוך של מדינתנו, שהתפקוד שלה ממש לא מוצא חן בעיני (בלשון המעטה). אני תלויה בארגון המורים שנלחם על הכבוד שלו. תאמינו לי הם עוברים הרבה, הנוער של מדינת ישראל אינו עדין נפש.

תשמחו לשמוע שהחלטתי לקחת את השליטה לידיים שלי. אני הולכת ללמוד לבד את כל מה שאני צריכה ללמוד לבגרויות. זה אולי מטומטם כי ברור שייגרמו לנו לגשת מוכנים לבגרות, אחרת זה גם פוגע בגיוסים. מצד שני אני גם מפחדת מה יהיה אחרי השביתה. אני כבר יכולה לראות את כמות הלחץ, כל יום מבחן, בוחן, ערמות של שיעורי בית. אני רק יודעת שאם אני אקדים את כולם זה יהיה לטובתי.

תסבירו לי מה עוד אני יכולה לעשות. זה מעצבן אותי שלאף אחד לא אכפת. יולי תמיר, שרת החינוך של מדנית ישראל, לא רואה מה הולך ברחובות? השביתה הזאת עברה את הגבול. פעם אני וחברות שלי נהגנו להתבדח על העניין, לא ממש האמנו שזה יהיה הרבה זמן. עכשיו אני אומרת להן "כולנו נהיה ילדיי רחוב בסוף". פעם זה היה מצחיק, עכשיו זה כבר לא.