תקציר הארועים: כותב הבלוג, בחור כבן עשרים וחמש הגיע לכוכב לכת המאוכלס בבני אדם בעלי חוש ריח מפותח ביותר. למעשה, זהו החוש השולט בחייהם. גיבורנו, שמעולם לא התלונן על חדות חושיו מצא את עצמו לגמרי תתרן בנסיבות אלה: במהלך קונצרט הריחות לא הייתה לו ברירה אלא לבחון את תווי פניה הנאים של בת לוויתו תוך השתדלות להתעלם מאפה הענקי. מאוחר יותר הסתבר שלאף זה יתרונות בולטים (תרתי משמע) בעניינים שבינו לבינה. לאט לאט מגלה הגיבור יתרונות נוספים של התופעה והוא חושב כיצד למנף אותם להצלחה כלכלית. ובחזרה לבלוג:
טוארי, הידיד של אטואטה חברתי חדת האף, התגלה כבחור חביב למדי, גבוה בהרבה מעל לממוצע ואף ממוצע לחלוטין.
" האף הזה מתאים למי שעושה עסקים עם המתיישבים בכל קצוות הגלקסיה: יש החושבים שהוא מעט גדול מדי, יש כאלה שלדעתם הוא קצת קטן מדי, אבל בסוף - כולם מרוצים. הרי הגודל לא קובע!" קרץ לי בשובבות.
טוב, כבר ציינתי שגודל האף הוא עניין של אסטרונומיה. שם נחשב לקצת לגדול מדי, כאן הוא קצת קטן מדי, אני יכול להיות מרגל, הבריק במוחי רעיון.
"אתה יודע שאת חוש הריח ניתן לפתח?" טוארי , רכן לעברי לוחש את הסוד על אוזני. לעזאזל, הוא קרא את מחשבתי!
מאוחר יותר, כשאטואטה הלכה לשירותים, הוא הסביר לי איך להגיע למום סודי בו פועל מאמן הרחה מחתרתי.
"תבקש את שו - אן" אמר לי " ותשמור סוד!"
או קיי, אני במחתרת, מרגל. לטובת מי? לטובת מה?
אטואטה חזרה וסיפרה לו על חווית הסנפת ריחות הקפה הטחון באמצעות ה"באנג" שהכנתי ואני הוספתי וסיפרתי על הנרגילה. הסתבר שטוארי שמע על מתקן כזה , אך לא הצליח להשיגו משום שהנרגילות הפכו לבלתי חוקיות משום השימוש שנעשה בהן לעישון סמים.
"מצויין" אמר טוארי," תביא לי עשרה בנגים ואני אראה בכמה אפשר למכור אותם. וגם, תנסה להשיג לי נרגילה!!!" פקד עליי ונעלם מהמקום. ניסיתי לברר עליו פרטים נוספים, אך אטואטה רק חייכה בחיוכה המסתורי והצמידה אצבע קרה אל פי. כבר ידעתי מה לעשות: עברתי על אצבעותיה הארוכות אחת אחת, מחמם אותם בלשוני. והיא, בתוך הפה נוגעת בכל נקודות הטעם שלי, מגרה אותן עד שפי התמלא רוק. אספה אותו באצבעותיה וקרבה לאפה, מתענגת על ריח תשוקתי. מעולם לא חשבתי שלרוק יש ריח, אך אטואטה הסבירה לי כיצד ההורמונים הגואים בגופי הופכים לפרומונים בטמפרטורה מתאימה, או משהו כזה.. אחר כך הכנסתי אצבעי לפיה והבטתי בה מתענגת. כמה הצטערתי המוגבלות שלי, מחר אחפש את השו - שו הזה , או שו - אן?צריך לבדוק איך קוראים לו.
מבית הקפה לקחה אותי אטואטה למסעדה.הנחתי לה לבחור לי את המנה, אכלתי במהירות, בלי להביט יותר מדי בגושים האפורים והלחים. הטעם, דווקא היה בסדר גמור , מין מתוק חמוץ כזה, מזכיר תפוח עם ענבים. ניסיתי לאכול בעיניים עצומות, אך אחרי שמרחתי את אחד הגושים על הלחי, ויתרתי , לקול צחוקה המתנגן של אטואטה.
לזכותה יאמר, שהיא הבינה את מצוקתי, ואף הציעה להאכיל אותי בעצמה, כדי שאוכל להתענג , בעיניים עצומות, על מעט הטעם שמספק לי המזון המקומי.
אחר כך אטואט מיהרה אטואטה להפרד ממני כדי לסדר משהו, שיפתיע אותי מאוד, כך אמרה. לכתי להסתובב בשוק המקומי, השתעממתי נורא והתחלתי להתגעגע לאטואטה, ממש ממש. אני חושב שאני הולך ומתאהב בה!
כל הזכויות שמורות לאסנין גיטה
