אמא

אמא,

בלילה , בכל היום, כרגע בגעגוע אין סופי רוצה שתחבקי אותי שתנחמי אותי במבט שלך בתחושה הזאת שנסכת בי – כקיר התמך של סכר חיי הגואשים, רציתי לאמור לך אמא – את חסרה! כדי להיות , לראות, לחלוק ולאהוב אותי אותנו ואותך,

רוצה לאמר לך את מה שלא אמרתי מספיק פעמים את מה שלא הבעתי – אני אוהבת אותך.

יש בי שקט אמא – שקט שאחרי הסערה...יש בי שברים שאספתי יש בי רוח שנותרה והפיחה בי חיים בכאב  שנותר מאובדנך...מימך...זה אסף אותי אפשר לי להביט ולהסתכל לעצמי בעיניים באישון שלי השבור והמפורק שהתכופף ואסף את עצמו את כל החלקים הראויים כדי לבנות לי מציאות מחודשת מאוזנת שפוייה.מציאות המכילה את היכולת שלי לתת מה שעוד לא נתתי והיכולת שלי לקבל מה שעוד לא קבלתי

ובמיוחד היכולת שלי להתחיל מחדש.

כל כך הרבה חולשה הניעה את הכוח שבי , כל כך הרבה פחד שפחד מחוסר האונים והשיתוק הזה של הגעגוע מחוסר הוודאות שהיתה בי במותך רציתי לספר לך שהתפזרו העננים של תחושת הכעס יש בי צמיחה - זיכוך בחורבן שעברתי יש בי תקומה. אני מתענגת על שהיה, מוקירה כל דבר ורגע שהיית בו רואה אותך בבנות שלי שומעת אותך בקולן באמירות של: סבתא אמרה, סבתא עשתה, סבתא הייתה...רואה אותך בתנועות שלהן בגעגוע שלא נגמר, מרגישה אותך בדמעות שלהן בכאב בשמחה, רואה אותך כאן עכשיו מחר תמיד לצידי בקול הזה של טלינקה...יובלוש...רומיקה...את החלק שמניע אותי להמשיך..

את היסודות שבי את האש המים האוויר...וזה מחמם..זה מרווה...זה מפיח חיים..אני מתחזקת אני חזקה בשבילך בשבילי בשביל כל מה שהיה ומהווה אבני יסוד של חיי.

לו היית כאן הייתי מחבקת אותך ולא מרפה לעולם !