בקשה למלחמה בסרטן

זה רק שהם, איך לומר, נורא נורא עצובים.

אי אפשר להבטיח לאדם שתמיד ישמעו את זעקתו בעת צרה.

אי אפשר להאיר לכל מי שרוח פתאומית כיבתה את הנר בחדרו.

אי אפשר לחבק את כל הרועדים מקור, אי אפשר להאכיל את כל מי שלא באה פת לחם זה ימים לפיו.

אפשר רק להקשיב לבית השכן, אפשר רק לבדוק את מצב הנר אשר בעליית הגג, אפשר רק לחבק את מי שאני מוצא קפוא על סף דלתי ולחמם לו מרק, וגם את כל אלו אפשר רק לנסות, בלי נדר.

אי אפשר שלא להימלא תאוות רצח לשמע סיפורה של ילדה שנאנסה.

אי אפשר שלא להתייאש למראה נער היוצא לדרכו, לבוש חגורת נפץ ושתי עיניו בוהקות.

אי אפשר שלא להישבר לנוכח בעל טרי שאיבד את אהובתו או משפחה שנמחתה באחת עקב תאונה.

אין לי בעיה עם לנסות, להימלא תאוות רצח, להתייאש או להישבר,

רק שזה נורא עצוב.

והיה והייתי כל האדם כולם, כל איש ואשה היו בי תאים תאים, צפופים צפופים.

תאים חדשים נולדים, תאים זקנים מתים, תאים נלחמים האחד בשני והורגים, תאים חסרי מצפון מנצלים משאביהם של תאים אחרים אל מול תאים המסורים להגנת הקולקטיב, מחרפים נפשם בקרבות נגד תאים עוינים. תאים מתים בתאונות. קבוצות תאים מסוימות מרכיבות ביחד מערכות חשיבה והחלטה. קבוצות אחרות מזרימות נוזלים לשאר האוכלוסיה. וישנה קבוצת תאים שמתקיימת ללא שום תועלת. האם הייתי עוקר אותה מגופי או משלים איתה בשל היותה חלק ממני, על אף שאינה מועילה לי כהוא זה?

הייתי חי, בתוכי כל איש ואישה סוערים וגועשים, כל אחד בעיניו חי אך ורק למען עצמו, דואג לאינטרסים של התא שלו. אבל אני הייתי יודע שאין זה כך. אני הייתי יודע שהם רבים, מתקוטטים ומתגוששים ביניהם אך בזכותם אני חי, בזכות מאבקיהם, בזכות רצונם העז לחיות ולהתרווח. בזכות עמידתם על שלהם אני עומד זקוף.