הולדתו של האדם החדש

במסגרת עבודתו החדשה רפאל היה צריך לעבור קורס ששמו לא ברור, מקצועו לחיים אינו קשור בשום אופן לעבודתו החדשה. לשם ה"התחלה החדשה" כך כינה אותה , הוא נדרש ללמוד דברים אותם לא ידע קודם.

כך הוא סיפר, שבמשך שבוע ימים הוא היה קם בשעת לילה מאוחרת אחרי שינה ארוכה שצבר לובש על עצמו ביגדי המלך החדשים טבולים באסליות מזרח תיכונה, עונד שרשרת גדולה לצאוורו ושותה כוסית נקיה של אלכוהול טהור. מדירתו הצנועה במרכז ת"א היה מגיע במכונית שנת יצור 97 בצבע ירוק בחילה אותה אמו קנתה לו לכבוד הגיוס לפני מספר שנים אז היא עוד הייתה בצבע ירוק קיא. חבריו לא ידעו איך לקבל אותו כ"האדם החדש" שעות ארוכות שהם היו יושבים ומעלים השארות לגבי עתיד לא ברור שהוא בונה לעצמו אחורי גבו, רפאל ידע שכמו שחברים באים כך הם הולכים ולא טרך אפילו להכנס לשיחות שיכנוע איתם .. בראשו הוא תמיד שיחזר את היום בו הוא נותר חסר כל,ערך,היגיון באיזו שלוותא או אברבנל ואיש לא יישב ליד מיטתו וינסה להחזיר אותו לשפיות , רק ברגע כזה הוא מבין שידע מיהו חברו האמיתי וללא ספק איש מאלה שיושבים ומדברים מאחורי גבו על תוכניות ל"ואם?" לא ישב שם איתו בשלוותא כשהוא אבוד יהיה.

הוא נעמד בפינת רחוב חשוכה איפשהו שם במרכז יפו וחיכה בסבלנות כשהבחין בגוף למחצה עירום צועק "טרף קל" בעלת נעליי עקב וורודות, הוא המשיך ללכת אחריה כאחד מאותם המאוננים המחוצ'קנים שמציצים לחלונות של דירות קרקע ומחפשים איזה שאפה להביע עליה את השפריץ. כשהיא הבחינה בו היא משכה את רגליה מהר יותר ומאותו רגע כל האקשן התחיל...

היא זרקה איזה" מה אתה רוצה ממני?" זועם לפני הפינה החשוכה הבאה וכשהחושך האפיל עליהם הם נעלמו כלא היו.

" אני אומר לך אחותי זה היה אחד הדברים הכי קשים שהייתי צריך לעבור " המטיר רפאל ולוגם מים בצניעות.

אני חושבת לרגע מה אפשר להגיד כדי לכוון את הראיון הזה למשהו שהוא יותר מדף נייר ואז זורקת :" אתה רוצה להגיד לי שבשביל ששחקן יהיה מושלם לתפקיד קולנוע בו הוא משחק רוצח או מושחט כלשהו מחובתו למקצוע לתפוס איזה כוסית באמצע הרחוב ולגרום לה לזעזוע מוחי כמו שעשית?" הוא שתק. ממש כמו שציפיתי שיעשה רק מילמל כמה קללות וקרא לסוכן שלו שיוציא אותו הכי מהר שהוא יכול מהמקום.

אחרי כחודש הוא כבר היה אחד הסלברטאים הנחשבים בארץ מאות צלמי פאפרצי עוקבים אחריו כמאוננים פאתטיים ומציצים לביתו, אלפי עם לא מאות אלפי בחורות עירומות למחצה על עקבים וורודים רודפות אחריו בכל פינה חשוכה שהוא יעז להיות בה וגורמות לו לאי נחת נפשית.

לפחות דבר אחד מועיל יצא לו מכל זה, עכשיו הוא בשלוותא מוכיח לעצמו עד כמה צדק כששיחזר לעצמו את הרגע בו אין איש לצידו שיחזיר אותו להיות "נורמלי".