חזרה ליצירות
סיפורים

סיפורים בהזמנה אישית

אורי דב לידור | (06/12/2007 04:31) | 106 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
איך אתם לא רואים  ????עמדתי מולם משתאה לנוכח עיוורנם וככה עמדתי ואמדתי
מה חסר פה ???? חשבתי לעצמי. וחשבתי וחישבתי.
האם זה כל מה שאני יכול לעשות ???? הכל יכול שבי חשב ????
 מכתב שיתאר את הצלילים של השקט. והאימה שבדרמה.                 משהו שאי אפשר לבלוע אבל אפשר לאכול.
הדגים פתחו את פיהם אל עבר השמיים כשהטיפות האחרונות שעוטפות את עיניהם זולגות ואי אפשר לדעת אם הם בוכים או צוחקים. ברק חלף על עיניהם והם פתחו את פיהם כדי לנשום אויר.
מה היה פה לפני שהם פתחו את עיניהם והטיפות הראשונות החלו לזלוג?. מה היה פה לפני שהם פתחו את עיניהם והטיפות הראשונות החלו לזלוג?הם לא ידעו!

כך סיפרתי להם:

היה היה דג אחד שאפילו זקני השבט היו לומדים ממנו. ביום יום הוא היה כאחד הדגים ואפילו הוא, כמו כולם עלה לפעמים לראות את האויר. ובזמן שהם נשמו את האויר הם אפילו לפעמים היו מסתכלים על  הדג . הוא היה רואה את שאר הדגים וחלקם אפילו חשבו שהם מכירים אותו מאיפהשהוא. אך חוץ מלנשום את האויר הוא היה גם רואה אותו. בעוד הם רק היו 
מסתכלים...  פעורי פה.

היו כאלה שחשבו אפילו שהכירו אותו ממש טוב כי היו נפגשים איתו, חלקם אף היו פוגשים אותו כשהגוף שלהם היה ישן והראש לא. ולכן לא היו זוכרים את החלום.

הם גם לא היו זוכרים את הדברים שהוא לימד אותם. ופשוט קראו לו יהודה.

איך אתם לא רואים  ???? עמדתי מולם משתאה לנוכח עיוורונם. ומיד אחר כך חייך חיוך שהראה את הצדדים המכוערים, כיפים באמת. כך היה אומר בחלומותיהם.                                        
חלקיקים מהמכתב שהוא שלח לדגים האחרים בזמן שהם עלו בחזרה כדי לנשום את האויר.

 

 

 

 

 

 

 

 

תגובות

חזרה ליצירות