יומולדת

טוב אז קודם יש מידה רבה של אתגר מהול בתענוג לכתוב לך ברכת יום הולדת. אני לא מכיר אותך, את לא מכירה אותי. הדברים האמורים יכולים להישמע כמנגינה צורמת לאוזנייך ולא להתאים לתרבותך, הלך מחשבתך, אוצר מילותייך, אמונותייך או השקפותייך. זה סיכון שאטול על עצמי כי אינני יכול לבוא בידיים ריקות, וגם אינני יכול לתת לך תשורה שלא תבטא, לפחות במשהו, אותי. וכל שנשאר לי לומר לך בנושא זה הוא שבזמן שעינייך ירצדו על המשך הברכה אני אבחן כל זיק בעינייך וכל תו שירצד על עור פנייך – אז נסי להראות משועשעת, לפחות כמוני! J

הנה לך יומן כמתנה. דפים לבנים חלקים שיתמלאו בדברי ימי חייך בין אם בפועל ובין אם רק כמטאפורה. בדף הראשון, יומך הראשון בשנה החדשה... הנה אני מופיע עם התקוות שיש לך כשבאת לכאן, עם השאלות הממתינות כל אחת בתורה לתשובה, וכבר כתוב בו הרושם הראשוני שהותרתי בך, המילים שאמרת ושמעת.

ועכשיו, כאילו קפצת בזמן קדימה שנה אחת תמימה, דמייני את יתר הדפים מלאים ואת הספר הקטן הזה שוב מונח בידייך (אל דאגה, מייד תרוויחי את השנה בחזרה). אמנם איננו רואים את העתיד ואיננו שולטים בהתוויתו. אך מן הסתם צפונים בדפים הצלחותייך ושמחותייך קטנות כגדולות, אכזבותייך. פה ושם מוטבעת דמעה מלוחה. צחוק חרישי ולעיתים רועם מתגלגל בדפים. לפעמים רוחך נפעמת, משתאה וסקרנית ולפעמים את עייפה, כמהה, צמאה, או מאוכזבת. חוויותייך נשזרות בין השורות, הדברים שתלמדי, ולצידם גם אמיתות שיתנפצו לך. סביבך כמרכז גם רשומים מאורעות העולם הזה כתפאורה על במה בהצגה שאת בה שחקנית מן המניין. דברי ימי חייך.

ואני ? שורה ראשונה ? פרק ? אולי רק כרך א' ? איננו יכולים לקרוא, כרגע זה גם לא ממש חשוב.

יומולדת שמח לך נעמה. אני מאחל לך כשאי שם בעתיד הרחוק מאוד, כשתקראי את היומן הזה, ואת כל שייכתב בו בשנה שתבוא, בין אם בפועל ובין אם כמטאפורה, חיוך רחב יינשא על שפתייך בעוברך משורה לשורה ומעמוד לעמוד.

ועכשיו תמה הברכה.

הגיע הזמן לשאת עיניים חזרה אלי.

אם את קצת נבוכה – תתנחמי בעובדה שמן הסתם גם אני קצת.