חזרה ליצירות
סיפורים

פתאום זריחה

גנסיס | (09/12/2007 20:09) | 105 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
(ואולי לא תזכרו בי?אז יזמתי לי  בעצמי.ותסלחו לי על החוצפה)
הדפיקות בדלת מבחוץ הלכו וגברו.זה "אמא"שלה.
גיטה  התחבאה בחדר מצעקותיה האיומות.היא חשה שהדלת של חדרה תבקע עוד מעט.הפעם,לא כבעבר, היא היתה מוכנה,אף כי לא תכננה זאת.הרי לא יכלה לשער שאמא שוב תקבל את התקפת הגערות והעלבונות כבעבר,ועל כלום."היא לא רעה"אבא היה אומר לה,"היא רק סבלה מאד"
גיטה פעלה כמו רובוט,היא אספה את הכסף שאגרה  משעורים פרטיים  ,עלתה על שולחן הכתיבה שלה משם לחלון וקפצה החוצה.בעודה עושה זאת החליטה שתסע לקיבוץ בצפון, שם כתתה שרתה שרות לאומי בקטיפת תפוזים.
הנסיעה עברה כבחלום.והנה היא עוברת בשער המשק.שמחה ותחושת חרות מילאו את לבה.כאן היא תגור.לבד,תעבוד בחקלאות,כמו שלמדו בכתה על א.ד.גורדון,
היא עצמה התפלאה איך היה לה האומץ,לה ,הפלגמטית,להיכנס למזכירות ולומר"אני רוצה לחיות כאן,אתכם ולעבוד.אעבוד בכל עבודה שתתנו לי"את נערה"אמרו לה "איננו יכולים להשאירך כאן בלי רשות ההורים."היא היתה בטוחה ש"אמא "תשמח להפטר מנוכחותה.היא מסרה את כתובתה.נתנו לה מיכנסי עבודה וחולצה.היה לה חדר לעצמה בצריף.הכל ניראה כל כך מושלם .בלי התיכון,בלי ההאשמות חסרות השחר,בבקר ,עוד חשכה,יצאה לחכות לטרקטור שיקח אותה לשדה הפילפליםהיא חשה ריגשות אשם . אביה היה חולה לב,ואף שהשאירה לו מכתב בו כתבה שלא ידאג לה,דאגה לבריאותו,ניזכרה איך הוא מתעורר בלילה ויושב על המיטה בקשיי נשימה,אבל הנה הגיע הטרקטור.האוויר היה קר ומרחוק,באופק,עלתה לה שמש  מופלאה,כמו בציורים,חצי כדור זוהר וצובע את האופק בוורוד וסגול,חצי כדור שעלה וזרח.יום חדש אמרה לעצמה טהור ורענן,הכל מתחיל עכשיו מחדש,חשבה וכשהטרקטור יצא לשדה הפילפלים..היתה לה תחושה שהוא חודר לתוך הגוונים המופלאים האלה וצובע אותה,את הנהג,השדה וכל העולם בצבעים של זהר ואור.ומושך את הגוונים,כמו חוטים מפקעת ציבעונית .הפילפלים ניצבעו בכתום וזהוב ואדום וגם חולצתה ומיכנסיה,נישטפו כתם פז. ,כמו האמא שלה,שהיתה מלטפת ראשה ואומרת לה:"בתי  שלי,ילדתי היקרה,בתי,הנה אני שומרת עליך"

תגובות

חזרה ליצירות