מהלב

מהלב

אתמול ניתנה לי האפשרות, או יותר נכון אני אפשרתי לעצמי לעצור רגע ולהתבונן ולראות באמת איזו כברת דרך עשיתי באופן באמת סימבולי -

שנה עברה. שנה בדיוק מאז שעשיתי את האאוטלוק. מאז עברו הרבה מים בנהר...

שנה של חווית אינסופיות, תובנות, רשרוש האסימונים הנופלים, תהליכים, עצב, שמחה, הצפה של רגשות מעורבים. הפיכת הנתינה לדרך חיים. לראות איך אנשים נפתחים בימים ספורים כמו פרחים. להצליח לדון כל אדם לכף זכות. למצוא בכל בריה רק את הטוב. לדעת מי אני, מה האמת שלי וללכת איתה. להפסיק לפחד מהעוצמות שלי. להבין שאני יכולה להיות האויבת הכי גדולה של עצמי. לגלות כמה אהבה יש בתוכי. ולא שאין לי נפילות. יש. ועוד איך יש. אבל זה היופי שבחיים. איך בכל קושי אפשר לראות הזדמנות. איך בתוך החושך ניתן לראות את האור. דמעות של טוהר, של ניקיון, זולגות כבר כמה ימים. בתחילה נבהלתי מהדמעות האלה. מה קרה לי שהפכתי להיות כל כך רגישה? ואז הבנתי שהתקלפתי לי כמו בצל, שכבה אחר שכבה, והגעתי למי שאני עמוק בנשמה. שלא "הפכתי" להיות. שתמיד הייתי.

וגם אני צמחתי לי מתוך השורשים הכל כך חזקים מתוך האדמה והפכתי להיות לפרח נפלא!!!

תודה

ב א ה ב ה גדולה, עינת