אין חדוה בלי חוה

לו אלוהים היה מברך

על המוגמר,

מיד לאחר שאת אדם

הוא יצר,

החיים אולי היו

בגן עדן אמיתי,

אבל מה הטעם

מבלי לדעת את הפרי?

פמיניזם או שוביניזם

לא היו נולדים.

בעולם (האגדות),

לא היו פיות טובות.

אינטואיציה נשית,

היה מושג מבולבל,

לא מתחבר לגברים כלל וכלל.

דרוש היה פטנט חלופי,

להמשך שושלת

המין האנושי.

אם התפקיד היה מונח

על כרסי הגברים,

לא היה חשש

להתפוצצות אוכלוסין.

בטנגו וואלס, דילמה קשה,

מי מוביל את מי ברחבה?

מי בדלת יכנס ראשון?

האם האדון או אולי האדון.

אף אחד לא היה משליך כפפה,

זו הייתה נחשבת ,

הזמנה בזירה.

באופן כללי

היה די חדגוני.

משחק המינים הוא

כל כך צבעוני.

אם אלוהים על חוה

היה מוותר,

נראה שגם הוא היה מצטער.