יום ראשון אחר הצהריים, סמינר "טיפול במצבי משבר", שנה ג'. המרצה מציגה את הגדרת הספרות המקצועית ל"משבר". מסתבר שהסינים תופסים משבר כ"סיכון+ הזדמנות". עוד היא ממשיכה ומתארת שלושה תרחישים אפשריים למה שיקרה בחייו של אדם לאחר המשבר. במילים אחרות, באיזו מידה יבואו לידי ביטוי הסיכון וההזדמנות בחיי אדם. תרחיש אחד הוא שהמשבר יחליש וידלדל את המשאבים האישיים, וכתוצאה מכך, תפקודו של אותו אדם ירד. תרחיש שני, הוא שעם שוך הסערה, הדברים יחזרו לקדמותם, ורמת התפקוד תשוב ותזנק למקומה הרגיל. תרחיש שלישי, המהווה את גרעין מאמר זה, הוא עליה ברמת התפקוד ושיפור באיכות החיים דווקא בעקבות המשבר.
כבר בתקופת הכשרתי כעובדת סוציאלית, וגם לאחר סיום לימודיי, העסיקה אותי השאלה כיצד ייתכן מצב שבו משבר עשוי להוביל לשיפור באיכות החיים וברמת התפקוד האישי. בשלבים קודמים בחיי, משבר נתפס כ"סוף העולם". ציירתי את התמונה בצבעים קודרים למדי, מבלי להשאיר שום מקום לצבע בהיר, שיאיר אותה. לא עלה על דעתי שלעיתים, משבר פירושו בריאת עולם חדש. "ירידה לצורך עליה" לא היתה בעיני אלא קלישאה חבוטה. לימים, כשהתחלתי להתעניין ברוחניות ולעסוק בה, ולאחר מכן, כשעברתי משבר בעצמי, למדתי שהכל זמני בחיים. או אז, צמד המילים "סוף העולם" חדל להיות מושג מוחלט. הרי גם בתקופת המבול, אלוהים לא התכוון לגדוע את המשכיות העולם. נכון, העולם שברא הפך למקום שלא טוב לחיות בו, אך זו לא סיבה מספקת לשים לו קץ. נהפוך הוא: אולי דווקא כשהמצב בכי רע, זהו המקום שבו אפשר לבנות מחדש, וליצור משהו טוב יותר.
עברתי משבר אישי לפני ארבע שנים. התאוששתי ממנו לפני כשנתיים. בכנות, התקשיתי להתחבר לרעיון "ירידה לצורך עליה". לא היה לי אכפת איזה דברים טובים עשויים לצמוח מתוך המקומות הנמוכים בהם "בקרתי", מה גם שלא הייתי ערה לאפשרות שמשהו טוב יכול בכלל לצמוח מתוך חווית ההרס והחורבן הפרטית שלי, מתוך הדכאון, היאוש ותחושת הכשלון החריפה שליוותה אותי באותם ימים. כיום אני בטוחה מעל לכל ספק כי למשבר שעברתי היו השלכות חיוביות רבות. הביטוי "ירידה לצורך עליה, קבל משמעות אחרת. המשבר שעברתי דווקא הוביל אותי אל מקומות של צמיחה ושל התחדשות. כיום, שלא כמו בעבר, אני יכולה להבין כיצד ייתכן כי ממשבר ניתן לצמוח, להפוך את הכאב הגדול להזדמנות גדולה.
אם להעיד על עצמי, הרי שהמשבר לימד אותי לשאול שאלות, לא לקבל דבר כמובן מאליו.
גם היום, כאשר אני נהנית מעבודה טובה, יציבה ומכניסה, אינני מרשה לעצמי לנוח על זרי הדפנה. אני ממשיכה להשקיע ולהתאמץ, כדי להיות ראויה לכל השפע החומרי ממנו אני נהנית כיום. למדתי לחסוך, פיתחתי ראיה לטווח ארוך.
למדתי להיות חברה טובה יותר, וכיום אני קשובה למצוקותיהם של הקרובים לי. טרם המשבר הייתי עסוקה יותר בעצמי, ואולי משום כך החוג החברתי שלי היה מצומצם ביותר. פרט לכך, בחרתי חברים שלא התאימו לי מבחינות רבות, בעיקר מבחינת אופי וחוסן פנימי, שלא בהכרח יכלו לתמוך בי בעת הצורך, אך אני הייתי צריכה לתמוך בהם כל הזמן. לפני המשבר ניהלתי קשרים חברתיים שהיו מבוססים באופן כמעט בלעדי על נתינה, כאשר בתמורה קבלתי מעט מאוד, אם בכלל. לא פלא, אם כן, שבעקבות המשבר ניתקתי את כל הקשרים החברתיים, פרט לאחד.
כיום אני נהנית ממספר קשרים משמעותיים, שבהם אני מקבלת באותה מידה בה אני נותנת. לעיתים נקרית על דרכי הזדמנות לקשר חדש, ואני מתרשמת שאותו אדם אינו יכול להעניק לי במידה שיקבל ממני, או שאינו מסוגל לתמוך ולהיות משענת בעת צרה. במקרה כזה, אינני מהססת לנתק איתו קשר. טרם המשבר לא נהגתי כך, משום שאז הייתי מבודדת חברתית, וידעתי שהמחיר שאשלם על ניתוק קשרים קיימים יהיה כבד. גם אז נהניתי להיות לבד, אך חלק מה"לבד" הזה לא אפשר לי לבנות את עצמי, אלא להיפך. כיום אינני חוששת עוד מה"לבד". אני יודעת שגם אם אנתק קשרים, מכל סיבה שהיא, תמיד יבואו הזדמנויות לקשרים חדשים אחרים, מספקים יותר.
כל תמונת חיי נראית אחרת בעקבות המשבר. בזכות התקופה הקשה שעברתי, אני מסוגלת להנות אף יותר מפעילויות פנאי רבות שונות, מפני שאני זוכרת היטב שאלה נמנעו ממני בתקופת המשבר ולכן מעריכה אותן יותר. אני גם מאמינה שלאותן פעילויות פנאי יש ערך מוסף בכך שהן תורמות לבריאותי ולאושרי, ומאפשרות לי לשמור על כוחותיי. מדובר במשאבים בעלי ערך, אשר מעניקים לי כוח: כל אותן פעילויות מצליחות להעלות חיוך על פני גם בימים של עצב ושל כעס, להשכיח ממני, ולו לזמן קצר, את הלחצים ואת טרדות היומיום. בזכותן, אני יודעת, אני מונעת מעצמי משבר נוסף.
החשוב מכל, הוא שלמדתי להעריך את עצמי בזכות המשבר. אף כי באותם ימים חוויתי תחושות כשלון וחוסר ערך חריפות, הרי שעם הזמן גיליתי שלא משנה מה עשיתי כדי לעזור לעצמי באותם ימים, עשיתי את הטוב ביותר שידעתי. אין בי שום חרטות לגבי אותה תקופה, בעיקר מפני שבזכותה גיליתי אילו כוחות טמונים בי, ולאילו מקומות הם יכולים להוביל אותי. אחרי הכל, הייתי במצב בלתי אפשרי-ללא כסף ועם חובות כבדים, ללא עבודה וללא חברים. כן, היו ימים בהם הרגשתי קפואה ומאובנת לנוכח מצבי, אך המשכתי לנוע, לחפש ולפעמים גם למצוא פתרונות למצב כל כך קשה והיום אני יודעת שאוכל להתגבר על כל דבר, ואף לעזור לאחרים.
את ה"נפילה" הכי גדולה בחיי הקצרים עד כה, הפכתי להזדמנות להכיר אנשים חדשים, להעריך את עצמי יותר ולהניח את היסודות לאמונה עמוקה יותר בעצמי, ממנה נובעים כוחותיי ונובעים חלומותיי לעתיד שיהיה טוב לפחות כמו ההווה.
