מישהו \ סיפורים בנושא השתמטות

מישהו עמד וכשכש בזנבו ליד מחנה הטירונים. פרוותו הבהיקה בשקיעה בגוונים של צהוב ושחור.
שלושה אוהלי שתיים-עשרה מאובקים בצבע זיית, על גבעת טרשים מוקפת טרסות, זיתים, וכפרים עוינים.
אלי ניגש אליו וליטף את ראשו. "איזה כלב נחמד! בואו נאמץ אותו שיהיה לנו כלב צוות!"
"גדול!"
"רעיון מעולה!"
"איזה חמוד!"
"איך ניקרא לו?"
"אולי מישהו?" הציע גדי החובש וניגש ללטף אותו.
"מישהו, שם מדליק!"
"מישהו, מישהו."
אפילו המפק"צ המטורף שלנו התלהב מהרעיון.
מאז היה שמו מישהו. כלב רועים גרמני, עצום מימדים שהתלווה אלינו בכל האימונים ובכל המסעות. לא פחד בתרגילי אש חייה. אפילו במסע מאה-ועשרים הקילומטרים, הוא הלך לצידנו לאורך כל הדרך, ובא עמנו עד ליחידה. לא קיטר, ולא השתמט. רבים וטובים מבינינו, מעדו ונפלו. בעיות ברכיים, בעיות גב, בעיות בריאות, בעיות נפשיות, בעיות סוציומטרי, ובעיות אמינות. כל אחד ובעיותיו הוא, אבל מישהו-הכלב עמד בכל התלאות. תמיד שמח ומכשכש בזנב, תמיד מופיע, כמו משום מקום, כאשר תקרא למישהו לעזרה. גם אם לא יכל פיזית לעזור, עצם נוכחותו העניקה כוח להמשיך. כאשר הייתי קורא לעזרה, מתפלל ומתחנן, שמישהו אולי ישמע, היה מישהו-הכלב מופיע. נוכחותו תמיד נסכה בי כוחות להמשיך, לא לוותר.
שבת אחת יצאנו למד"ס בבסיס.
גדי החובש, שהיה גם ספורטאי מהולל, הוביל את המד"ס לאורך הכביש. כולנו משתרכים אחריו. מביטים ברגליו השריריות וכתפיו החסונות. כל שריריו רוטטים בתענוג, כסוס אציל.
מישהו הכלב, רץ לצידנו כרגיל, מקיף את כל הטור המתארך וגדל.
רעש מחריש אוזניים. משאית D500, חלפה בשעטה על הכביש, נהג מטורף, דהר על מרכבת המוות.
כל החיילים נמלטו לאין-שוליים, על החול מימין, נופלים וכושלים, אבל מישהו לא הספיק לברוח, כמו רצה לודא שכולם זזו, נבח, והזהיר את כולם.
הגלגל הימני-אחורי, עלה על רגלו האחורית-שמאלית.
הנהג שבלם את המשאית, גרר עמו את מישהו, והשאיר פסים שחורים אדומים על האספלט הדהוי.
גדי ניגש אליו ואספו בידיו. הרגל הייתה מרוסקת, ועצם לבנה מרוטשת, בצבצה מבעד לבשר הקרוע.
"מישהו יכול לעזור לי?!" הוא קרא בקול ניחר.