[סיפורים בנושא השתמטות]
“שחור ולבן, כמו בחיים!”
"אפור?”
“זה לא אפור, זה משחק מרתק!” הבטיחה ג`וי.
“מה מטרת המשחק?"
"להקיף, להשתלט ולחסל!"
"זה הכל? נשמע פשוט. מגניב. יאללה בואי נתחיל!" אמר לייט בקוצר רוח.
"חכה רגע. זה לא כל-כך פשוט, כמו שזה נדמה במבט ראשון." צננה ג`וי את התלהבותו. "הנה הבט לכאן, הבאתי כמה דוגמאות להמחשת המורכבות של המשחק." על המסך נראו תמונות סוריאליסטיות, של כתמים בגוונים של אפור. לייט הביט בתמונות מבולבל. הוא דימה לראות בהן כל מיני דברים. עולם ומלואו, ובעצם לא כלום. עירוב של אפור מרתק בשממונו. בחלוף הרף-עיין נצחי, התעשת וקבע, "הכל סתם אפור טפשי! זה משחק משעמם נורא!"
“האפור נמצא רק בדמיון! אפור לא קיים במציאות. הוא מריחה של הפרטים והכללה. אולי מרגיעה, אבל ללא ספק מתעתעת. אתה בסך-הכל משעמם או מעניין את עצמך, המשחק איינו אף אחד מהשניים.” קבעה ג`וי בסתמיות, ללא גוון מתנשא או פטרוני, בעצם ללא גוון כלל.
לייט החל לאבד את סבלנותו. הוא הביט בכתמים האפורים שוב, ודפדף ביניהם, בחר באחד שנראה בצבע אפור אחיד במיוחד, והצביע עליו, “את רוצה להגיד לי שזה לא אפור? זה רק הדמיון האפרורי שלי?!” שאל-אמר בהתרסה.
“הבט היטב,” ענתה. לייט הביט בתמונה שאט-אט התבהרה וגדלה אל מול עיניו, עד שכל נקודה הייתה בגודל של מטבע. כעת היה ברור שהתמונה מורכבת בעצם מעיגולים שחורים ולבנים.
“בסדר, בואי נשחק! מספיק עם הפלסף. יאללה תתחילי!”
ג`וי סידרה שני עיגולים שחורים ושניים לבנים במרכז הלוח, והתחילה במשחק על-ידי הנחת עיגול לבן והפיכת העיגול המוקף ללבן. לייט הניח עיגול שחור מצידו. לא עבר זמן רב ויתרון הלבנים היה ברור. לייט הביט בתמונת המשחק הלבנה שנוצרה, “יש יתרון ברור ללבן! הלבן הוא כוחות האור. הוא הטוב. הלבן מתחיל ולכן גם יזכה במשחק! עכשיו אני בלבן!” אמר לייט וניער את רעמת תלתליו הבהירים.
“כרצונך,” ענתה ג`וי ופתחה משחק חדש. הפעם לייט היה בצבע הלבן והתחיל לשחק ראשון. לאכזבתו המשחק נטה עתה לכיוון השחור והתמונה שנוצרה הייתה שחורה כליל. הוא הביט בה בעיניו הכחולות, גופה היה כחוש, פניה הרזים הבליטו עצמות לחיים, שתמכו במשקפי-זכוכית רבועים ועבים. שיערה האפור, סליחה, השחור-לבן, ירד כשמיכה דקה מראשה אל כתפיה. לשווא חיפש רגש בפניה, או שפת גופה. לא שימחה על ניצחונה, ולא שימחה לאייד על מפלתו. לא קור ולא חום. לא שחור ולא לבן ולא אפור. לא יפה ולא מכוערת. ניתנת לתיאור בעיקר על ידי מה שאינה ולא מה שהינה.
“אין טוב מוחלט, או רע אבסולוטי. הכל עניין של גישה, נקודת מבט, או פרספקטיבה. עבור הרע הטוב הוא הרע ולהפיך. אנחנו מכנים בשם `טוב` את מה שמזוהה עם הצד שלנו, ובשם `רע`, את מה שמזוהה עם הצד השני-היריב. היריב הוא השחור, הרע, כוחות האפל. בעצם הכל זה עניין של סמנטיקה-דימיונית-יחסית-סוביקטיבית, ולא עובדה-אבסולוטית-מציאותית-אוביקטיבית. מצד אחד `טרוריסטים-מוגי-לב`, ומצד שני `לוחמי-חופש-גיבורים`. מצד אחד `משתמטים` ומצד שני `פציפיסטים` ו`רודפי-שלום`. מצד אחד `יורדים` ומצד שני `עולים`. מצד אחד `צבא-הגנה` ומצד שני `חייל כיבוש`. רק לעתים רחוקות יש בחירה, רובם נולדים לתוך תפקידם. מקבלים צבע, והוא קובע כיצד יראו את העולם. לפעמים הצבע יתחלף, גם זאת ללא בחירתם, לעתים ישרוד העקשן, ולעתים דווקא הסתגלן, לפעמים העקרונות מחזקים ולפעמים דוקא הסובלנות.לפעמים עמוד-שידרה עוזר ולעיתים דוקא הרכיכה תשרוד. לפעמים האינטואיציה עוזרת, ולפעמים מפריעה. לא ניתן לחזות מראש, אפילו לא באופן סטטיסטי." ג`וי המשיכה ודיברה, והביאה דוגמאות למכביר מכל תחומי החיים. עניים, עשירים, נהגים והולכי רגל, חיות טרף ואוכלי-עשב.
“אבל רגע,” אמר לייט, “ הצמחים הם טובים באופן מוחלט! אינם פוגעים באיש, רק קולטים אנרגיה מהשמש שאינה מתבזבזת בין אם ישתמשו בה, אם לאו.”
“גם הצמחים מנצלים משאבים, לדוגמה קרקע, מים, מינרלים, חמצן, ופחמן דו-חמצני. היותם טובים או רעים תלוי בנקודת ההשקפה בדיוק כמו כל דבר אחר. כל גנן מתחיל יודע שפרחי-הבר הנפלאים, הם אותם עשבים שוטים בגינה.”
“בסדר, נגיד ששכנעת אותי. עכשיו בכל זאת. אני רוצה לנצח. אני צריך לנצח! כיצד אני יכול לעשות זאת? ההבנה שהצד השני הוא אותו הדבר רק מח"
“לא אותו הדבר, אלא השתקפות, נגטיב, היפוך סימטרי.” תיקנה ג`וי ביובש.
“בסדר, בסדר, ההבנה הזו רק מחלישה אותי ופוגעת בסיכוי שלי לנצח!” קבע לייט בלהט.
“בכל זאת אתה מפסיד במשחק שוב ושוב." ציינה חדגונית, כמו מדברת לעצמה. “ההבנה הזו אכן מחלישה את כליי-המשחק, אבל המשחק במשחק, צריך לדעת לעבור בין נקודות מבט, לדעת להיכנס לנעליו של היריב, תוך שמירה על הקיים. לא להתפתות לטרף קל, אך להיות החלטי בעת הצורך.
“הכל עניין של טקטיקה וניסיון, אסטרטגיה וניהול נכון,” אמר לייט להגנתו.
" אולי תרצה ללמוד על נקודות שליטה ומהלכים אסטרטגיים?” הציעה ג`וי חדגונית.
“כן, כן!” התלהב לייט שנדלק על המשחק האפרורי.
ג`וי הפליגה ותיארה בפירוט את חשיבותן של הפינות, יתרון הצדדים והסיכון הכרוך בקרבה אליהם. תיארה אסטרטגיות שונות של הטעיה והעמדת פנים. הקרבת מעטים למען רבים וכן הלאה. לייט קלט את כל המידע בשקיקה. הפנים כל מהלך, והרגיש כיצד הוא משתפר מרגע לרגע, וראיית המשחק שלו מעמיקה והולכת. המשחקים ביניהם הלכו ונעשו שקולים, אבל עדיין ניצחה ג`וי בכל משחק ומשחק.
צריך לראות את הצד השני, הרהר לייט. כמובן! נדלקה הנורה. עליי ללמוד ממנה. לראות מה היא עושה ולעשות את אותו הדבר. הוא ניסה לחקות את מהלכיה, אבל עדיין הובס. ניסה ללמוד מהמשחקים הקודמים. בכל תור ניסה להעמיד את עצמו במקומה ולחשוב כיצד תלך עוד לפני ששיחקה את תורה. הוא חישב מהלכים רבים קדימה, עד שכמעט ויכל לחזות את מהלכיה. ככל שעבר הזמן נעשה המשחק שקול יותר ויותר, אפרורי ומשעמם. לפעמים היה תיקו, אך לרוב, עדיין ג`וי ניצחה.
אני צריך להפתיע אותה חשב. לחשוב מחוץ לקופסא. מחוץ לכללי המשחק. זו הדרך היחידה שאוכל לנצח.
לייט הוציא אקדח מכיסו. ג`וי הביטה בו בעניין. הוא כיוון את האקדח לעברה, וסחט את ההדק. ירה שוב ושוב. מביט כיצד גופה הלבן מתמלא בעיגולים שחורים וכתמים אדומים מתפשטים סביבם.
חיוך של אושר קרן מפניה החיוורים,
שחור, לבן ואדום כמו בחיים.
© כל הזכויות שמורות
