צד שני.

זה אני בצד שנגמר
זה אני
עף לנקודה
שאני נשבר
אני נופל
אני נשרף בלהבות

אני רואה את הקרח
נשבר
נסדק
נפתח
בו חלל
שומע בפנים
את זה מטפס
בצעדים קטנים
רטובים
מחליקים ונופלים.

כמו דמעה שנמעכת
על הריצפה
משירה את סימיניה
מכתימה בגוונים
אפורים

עוברת למקום אחר
דרך הסדקים
נפרמת ונפרדת
מכל רגע שעובר
בקווי הלהבה
העזובה
דקורה בחללים
שהדמעות עומדות
בהן
ולפתע עוזבות
ברעידות
והחללים נראים
לעין
כמו מסננת
רגשות
ישנה.

ובכל זאת
לא מוותר
כי אסור
ומותר לי
בקולי זה
לצעוק בפנים
להאבק
ולכתוב מילים
שישמעו בהגייה
שונה
בזמן
שונה
קצר אחר.