מה ההסתברות הסטטיסטית לפגוש בהיותך ברחוב את טוני בלייר למשל ?או את ג'ימי קרטר ? או את פרנסואה מיטרן ? – קלושים ביותר כמדומני. אני סבורה שיותר הגיוני להניח שתזכה בהגרלת הלוטו או טוטו בפרס הגדול, לפני שתפגוש דרך מקרה ברחוב את אחד האישים הללו (או אחרים במעמדם לצורך העניין), וזאת מהטעם הפשוט שאתה יכול במחיר כרטיס להשתתף כל שבוע בהגרלה אחת או יותר, ואם תקנה יותר מכרטיס אחד, סיכוייך יוכפלו בהתאם.
אך לפגוש אדם בעל שיעור הקומה של אלה שציינתי –אפילו הוא כבר במעמד של "לשעבר היה" ,מבחינה סטטיסטית זה עוד פחות סביר. צא וחשוב כמה מדינות יש בעולם, תכפיל במספר הערים הכולל שיש באותן מדינות( וזאת אם נוותר על שאר צורות יישוב אפשריות), וכל זה כפול מספר הרחובות שיש באותן ערים – המספר האסטרונומי שתקבל יעמוד כנגד סיכוייך לפגוש מי מהאישים הללו בשעה שאתה מתהלך לתומך ברחוב. כמובן, אני לא מתייחסת כאן לאפשרות שאתה נמנה עם באי ביתו של אותה אישיות ואתה נוהג להיפגש עמו פגישות יזומות, כי במקרה כזה – זאת לא חוכמה גדולה, אלא לפגישה מקרית פנים אל פנים באחד מרחובותיה של עיר כלשהי בעולם.
וזה בדיוק מה שקרה לי לפני כשש שנים בחודש אוקטובר, כשנתקלתי ברחוב ב...
אך תרשו לי את התענוג לגולל את הספור עם קצת רקע וצבע ולא לגשת ישר לעניין, כי אז זה יהיה קצר מדי, והמספרת תצא כשרק חצי תאוותה בידה.
אז ככה: לפני שש שנים נסעתי עם בתי לצ'כיה , שכרנו אוטו וגילינו מדינה יפהפיה, ערים ועיירות וכפרים ציוריים. בילינו בפראג מספר ימים ולא הפסקנו להתפעל מהעיר הקסומה הזאת ומאוצרותיה.
ביום האחרון לפני הטיסה הביתה, הסתובבנו בסמטאות העיר העתיקה בחיפוש של הרגע האחרון אחר עוד כמה מתנות לקרובים וחברים (מצאנו עוד קצת מקום במזוודה.) וכך אני הולכת עם בתי ברחוב ומבחינה בקבוצת גברים מתקרבת לעברנו: גברים צעירים, חסונים, לבושים חליפות כהות ומרכיבים משקפי שמש, ומיד הבנתי שמדובר בפמליה של אנשי אבטחה. נתתי את דעתי לשאלה על מי הם שומרים והבטתי למרכזה של הקבוצה, וליבי החסיר פעימה משהבחנתי באיש בעל הקומה, כסוף השיער ויפה התואר שבלט בגובהו גם בקרב אנשי האבטחה התמירים : ביל קלינטון.
מיד תפסתי את ידה של בתי ופלטתי: "דפנה, קלינטון,קחי את המצלמה ורוצי!" בתי הספיקה לראותו להרף עין לפני שהקבוצה חלפה על פנינו ואחריה- עשרות אנשים שהבחינו בו והזדנבו בעקבותיו. בתי הזריזה חטפה את המצלמה, זרקה לי את תיקה ונבלעה בקהל הרב. הקבוצה המשיכה לצעוד מטרים ספורים בלבד ועצרה בפתחה של חנות לממכר מריונטות (פראג מפורסמת בבובות המריונטה של אומניה). כנראה שקלינטון קיבל מהילרי או מצ'לסי הזמנה לבובות כאלה, כי זאת הייתה מטרת ביקורו באותה סמטה. ואמנם הוא נכנס בסופו של דבר לאותה חנות, אך לא לפני שנעצר לשוחח עם מעריציו הרבים. מעגל גדול התקהל סביבו . חיכיתי בצד, כבר לא יכולתי לראות את ביל בתוך ההמון. כעבור מספר דקות בתי חזרה. שאלתיה אם הצליחה לצלמו. "שלוש פעמים, אמרה, ולא רק לצלמו אלא גם ללחוץ לו את היד; גברת שעמדה לפניי אפילו נשקה לו, אך אני הסתפקתי בלחיצת יד".
המשכנו ללכת ואני זוכרת שרעדו לי הרגליים מהתרגשות. אמנם כבר לא היה נשיא כמובן, אך בכל זאת, לא פחות ולא יותר – ביל קלינטון. ואיזה חמוד!לעצור ולדבר, וללחוץ ידיים, ולקבל נשיקות כל פעם שמתחשק לו לקנות משהו בחנות כלשהי ברחבי העולם – בשביל זה צריך להיות באמת חמוד אמיתי.
בדיעבד בתי הצטערה שבשעה שלחצה את ידו, לא עלה בדעתה הרעיון להגיד לו בעברית "שלום חבר", סתם ככה, שיידע שהבלונדינית כחולת העיניים שלחצה לו את היד היא ישראלית, ולא עוד איזה צ'כית. אך זו חוכמה שלאחר המעשה.
אז היום מעטרות את האלבום שמתעד את הטיול לצ'כיה שלוש תמונות של ביל קלינטון שצולמו ע"י בתי, כדובדבן שעל הקצפת. עכשיו, כל מה שחסר לי, זה לזכות בפרס הראשון בהגרלת הפיס, מה גם שמבחינה סטטיסטית זה לא צריך להוות בעיה גדולה יותר.
כל הזכויות שמורות ©
