פוסטים
למה קשה עם גברים? ועוד יותר קשה בלעדייהם?
כמו כלום שוב אני מוצאת את עצמי נחבטת בשאלות זוגיות קיומיותאך מה שעדיין מטריד את מנוחתי ושלוותי הנפשית היא השאלה: האם הוא מרגיש כמוני? האם הוא אוהב כשם שאני אוהבת? פחות? או אולי יותר? או שאולי בכלל לא ומה שבעצם מקשר אותו אליי זו התקופה הדיי ארוכה שאנחנו מכירים והסקס המטורף והבלתי שגרתי שאנחנו חולקים יחד בתשוקה ללא גבולות אחד לשניה?
אנחנו המין היפה,מצא את עצמו לא אחת במצב כזה של חוסר ודאות ריגשית,המסר הכפול הזה שגברים משדרים לנו העיקר כדיי שכלפיי חוץ לא נבין שבאמת איכפת להם.
היצור הגברי,החזק והמסוקס הזה בתוך תוכו הוא עדיין אנושי עם רוך שמרים את ראשופעם לפעם ונותן לנו הבנות להנות
מ-2.5 דקות של "מאמי,אני מת עלייך" "נשמה זה רק אני ואת לנצח".... -יאקקקק !!!!!!
אולם החזות החיצונית מראה לנו שלא כך הדבר- גברים לרוב הם בהמות,יתנהגו אלייך כאילו את רכוש בלעדי ללא רצונות וללא אישור להביע דעות.
אני לא יכולה שלא לתהות,מתי נעשינו כאלו רכיכות בכל הנוגע לגברים? אין לנו אישית משלנו? או שמא יש לנו ואנחנו מאבדות אותה בתוך המערכת יחסים?
יש שיאמרו שבחורה שתציג את עצמה כאדישה מבחוץ וקרה ,למרות שתרצה אהבה,זה הגבר שימשך אלייה... כי יש להניח שבמעמקי ליבה ונפשה היא לא רוצה להיות מושגת ולכן ההתנהגות הזו באה לידי ביטוי.
או שיש דעה רווחת שגורסת שבחורה "משתנה" ביחס לבן זוגה מחשש לאבד אותו,למישהי אחרת או לעצמה..
גברים-אי אפשראיתם ואי אפשר בלעדייהם ,עד כמה שהקליאשה הזו מגוחכת להחריד ,היא גם כל כך נכונה.
לכאורה כיום הנשים לא צריכות גברים בשביל להביא ילדים,להחזיק בית,לתקן מכשירי חשמל מקולקלים כשצריך וכו' ,אבל עדיין המרכיב הריגשי שמישהו מהמין השני אוהב,דואג,מסור,קנאי,נאמן אלייך נזקק ונצרך על ידנו הנשים.
למה גברים עושים לנו כאב ראש מאידך? וכל כך מאושרות מגיסא?
כשאני נמצאת בקשר אני נוטה תמיד להתלונן שקשר זה מיגרנה שדופקת חזק בראש ומתקשה לעבור,אולם גם כשאני לא נמצאת בקשר אני עדיין מתלוננת על הגברים שאוהבים אותי לכאורה אבל בעצם משאירים אותי עם חוסר סיפוק ריגשי.
גבר הוא בשבילי אניגמה,רב הנסתר על הגלוי.
אומנם לא קשה לראות שגבר תמיד יסתמן כ"אחד מהחבר'ה" שמנהלים שיחות על הרזומה הארוך והמרשים שלהם בסקס .
אבל כשהוא אוהב,הוא אוהב מהלב ועד הסוף. רק חבל שאי אפשר לדלג על כל המסרים הכפולים שנמצאים באמצא הדרך.
כשגבר מבלבל אותך ואמר לך שהוא רוצה אותך,אוהב ומתגעגע,שקשה לו לסבול את המחשבה שאת שוכהבת ומתנשקת עם מישהו אחר,למה בעצם הוא מתכוון?
שהוא אכן אוהב? משתוקק אלייך בכל רגע ושניה נתונה? חש בצורך ללטף,לגעת,להרגיש אותך?..
או שמא הוא לא מרגיש בכלל ורק רוצה להרגיש מיחוד והאחד שאיתו את מגיעה לאינטימיות?
לאחר שיצא לי להיות בסיטואציה כזו,אני רוצה לומר שאני עדיין לא יודעת איך לענות על השאלה הזאת.
קשה לקרוא גברים. אני מניחה שאם היתה מגיעה חוברת הדרכה עלייהם אני לא היתי מצליחה להפעיל אותם בכלל או כמו שאני רוצה.
ושוב אני מוצאת את עצמי חסרת אונים וחסרת פיתרון למצב הנתון.
לא משנה לאיזו תובנה אני אגיע,אני יודעת שהיא תהיה דו משמעית... כי ככה זה.
מי צריך גברים בכלל???? על מנת שאני איישם משפט זה בחיי יצטרכו לאיים עליי בסכין,עומדת על צוק שמשתרע לגובה של 100 מטר שבמעמקיו ים סוער וגועש,וכשאני חושבת על זה עדיין לא היתי מוותרת עלייהם.
על הצורך לאהוב ולהיות נאהבת,להרגיש נחשקת עם הפרפרים בבטן כל פעם כשהוא מתקשר,המחשבות שעולות לי לראש וגורמות לי לחייך כילדה תמימה וחסרת דאגות,המחוות הרומנטיות הבבחילות להחריד... -כי זוהי אהבה ועל זה לא הייתי מסכימה לוותר....
