נעמן היה למקור ואהב את דברי האותיות. כל עוד אנחנו בתוך המערה הם לא יכלו לתפוס אותנו אמר לשבט.
הוא הסתכל עליהם במבט חודר וקרא את שפת גופם עד שיכל להניע את כולם ביחד בצורה הרמונית. כולם סמכו על נעמן והוא היה המנהיג הכי נפלא שיכל להיות ל"שבט נעמן".
נעמן מצץ את מיץ השום אחרי שקילף לו את הקליפה וכולם האזינו לו סביב למדורה הוא אמר כל עוד ישנה מפלצת מחוץ למערה לא נוכל לצאת... עיניו של נעמן בהקו וכולם האזינו לדבריו האחרונים אחרי שקראו ביחד ציטוטים מהספר "ציפור הנפש", כמו שמסופר כי ציפור הנפש היא לא תמיד ציפור ממושמעת ועושה לו לפעמים צרות…
המפלצת שמחוץ למערה,היא אינה חלק מהשום והקליפה. אמר נעמן. בתוך המערה כבר היה אפשר להרגיש איך כל מה שהיה נגמר וצריכים לעזוב את המקום למקום מבטחים, למען אויר יותר טוב. נעמן קם ועשה את הסימן.
השבט כולו התבונן בנעמן ונעזר בכל פיסת בהירות שהייתה לו כדי לשתף פעולה בדרך שלו ובשבילו.
נעמן היה לבד עכשיו, הוא שחזר את המאורעות שהיו לפני כשהם קראו בציפור הנפש סביב המדורה ואחרי זה שהם הסכימו שמוטב שכל אחד יצא לבד כדי שהמפלצת שבחוץ לא תתפוס את כולם בבת אחת ותסתפק רק במה שהיא תמצא, נעמן ידע שגם הוא כמו כולם צריך להיות אמיץ. כי הוא לבד. הוא יצא מהמערה בריצה כשבחוץ לא כלום חוץ ממפלצת. ועצים.
נעמן היה לעצמו בשטח ורץ מעץ לעץ כנגד סופת השלגים והרוחות הכבדות שהדהדה בכל חושיו. הוא רץ אל עבר מערה שלא ידע אם היא דמיונית. וידידו היחיד היה הירח. וחשב על ההכנות שעשה לשבט, לפני שכל אחד יצא לשטח "אסור לכם לחשוב עליי בזמן שאתם רצים". ונזכר גם איך הדריך אותם להתנהג כשהם מחוץ למערה. הוא נזכר שאסור לחשוב על מה שהיה לפני ומה שחשוב זה מה שעכשיו, נעמן קיפץ מעל האבנים ועבר מעל עצים ששורשיהם יצאו מהאדמה למעלה ושברו את ליבה של גאיה תוך כדי. הוא נתלה על השורשים וקיפץ מעל הנחל הוא עבר אותו בשלום וידע שהמערה יותר קרובה עכשיו, נעמן לדרכו המשיך לרוץ בין עצים ששורשיהם היו כל כך גבוהים שהסתירו את הכוכבים. נעמן רץ יחף ערום בין עצים אל עבר מערה.
המפלצת הייתה קרובה והוא הבין שהוא הראשון שיצטרך להתעמת איתה בדרכם למצוא בית חדש.
רעב רץ הוא אל עבר המפלצת, ערום לגמרי ו יכל היה לחוש את ריחה האיום וחוסר האונים שנמצא בקרבתה. הוא ידע שהוא חייב להיות הראשון ורץ מבלי לעצור. עמוק בליבו הוא כבר הבין שברגע שהחליט לפנות אחרי הנער הוא כבר לא יכול היה לשנות את דעתו והוא רץ הישר אל תוך גופה של המפלצת שתחושת חוסר האונים ממנה עברה דרך גופו.
הוא עצר לנשום. וידע שהיא מתבוננת בו הוא נזכר בדבר החשוב ביותר שאמר לתלמידיו לפני שרצו מהמערה, אל תשכחו לנשום,המפלצת שעקבה אחריו נגסה רק בדמותו שהשתקפה אליה ולא בו שעצר כדי לנשום. נעמן חשב שהוא חכם מאוד אך המפלצת גם היא ראתה את ההשתקפות של נעמן עם השתקפותה השנייה ועיקלה אותו אל תוך גופה.
נעמן היה בתוך גופה המחריד של המפלצת ונותר מחוסר אונים עד כדי כך שקיווה שמותו לא יהיה כואב מידי. הוא התעורר בתוך ראשה ונע בין חלקיקים ריריים ודביקים הוא הרגיש איך כולם ביחד מנסים למשות אותו החוצה אל תוך ליבה של המפלצת. הוא החזיק חזק בפעם האחרונה ושיחרר, הוא היה אחד עם המערכת שפעלה בתוך גופה של המפלצת ואף לבסוף פילס את דרכו החוצה. כל חברי השבט חיכו לו מחוץ לגופה של המפלצת עם מחיאות כפיים, חיוכים וחיבקו אותו. העצים קרצו ונשמו לרווחה, כולם שמחו לראות שגם נעמן עבר את המסע בתוך גופה של המפלצת והשתלב בצורה הרמונית עד שכבר יכל לצאת החוצה. המפלצת חייכה אליהם והם חייכו אליה במבט מלא תשוקה ללמוד את גופה ההולך להיות ביתם החדש בתום השקיעה.
חברי השבט הציתו מדורה ורקדו עד האור הראשון של הבוקר, זאת הייתה הזריחה האחרונה של כולם. נעמן התבונן בחברי השבט שהתבונו בזריחתם האחרונה לפני שלא יוכלו לתפוס אותה עוד, וכולם ביחד הסתכלו על המפלצת שהתבוננה בשקיעה במבט משתוקק.
הם נכנסו לתוכה אחד אחד, נעמן היה האחרון שנכנס וידע שהיא תצליח במסעה אל עבר השקיעה.ושהוא יוכל להכנס אליה שוב. הוא נכנס עם כולם אל תוך גופה שם היה הבית החדש שלהם וכבר הם הרגישו ביחד את אותה תחושה ביתית. כולם חוו אותה יחד בתוך מיציה המחרידים והדביקים של המפלצת וחגגו ביחד את ניצחונם, הם מצאו בית חדש.
