חזון אחרית האדם

לכשיפלו השמיים מהשמיים

אל שום המקום העצום,

אני אתפוצץ

ומפני הגשם הנורא

תגן עלי הפטרייה המתאבכת.

או אז אתבקַע באמצעי,

מפאת הלם הקרב

והחום המנחם יחל להמיס את קרביי.

אתם, אל תראוני שכמעט אינני,

אל תביטו אל תולעי השריג המתפתלות

בין תלתלי ערוותי כמחפשות נחמה,

אל תתלו עלי שלט: "זהירות,

אישה רדיואקטיבית מזוהמת".

לא אסכן את נפשותיכם, ידידי,

מיד יאחזו גבעולי ראשי בידית הפטרייה המגוננת

ואתאבך לי מכאן והלאה,

קורנת באושר מופלא.

© כל הזכויות שמורות לביתיה שלו