מלכות הגליל

אפסות לאין קץ מביטה

אלי מרחבי  גלימת- האופק,

קשובים  בדי האלונים

לרחשי  המיית ליבי.

ושם בקצה  ארמון השמים הצמריים

נשקפת מולי כיפת -התבור המלכותית

אוחזת בשרביטה נחל כשובל תכול.

אחזה בהדרם ואזרע מילותי

ככתר לבריאה באדמת גזית תחוחה.

מתפעלת מיפעת  נופי הגליל

משוחחת עם  תלתלי-הרוח הלוטפים פני,

פועמים  בדמי זרמי נופיו,

נוכח  שירת הוד קדומים הררי

ותהילת עולם החבויה בנקיקים,

נאלמו מיותמי- מיתוס באולימפוס..

מהדהדים לי צלילי רועים

במנגינת ענבלים עתיקת יומין.

ידעו פעמוני נפשי-