פרו ורבו

כבר שהם הכירו , הם ידעו שזה לכל החיים, שהם יהיו זוג משמיים אך השמיים הערימו קשיים.

שנה עברה מאז הנישואין. הרבה ברכות ואיחולים למצוות פרו ורבו , אך הם הבינו שהם לא יכולים.

עוד שנה עברה ועוד שנתיים חלפו ואת תחינתם לילד לא קיבלו. הם התחילו בטיפולים מקליניקה זו לאחרת מרופאי המרפאה לרופאים מומחים. בדיקות ,צילומים וכלום לא עזר.

הם החלו ללכת לרבנים וקיבלו ברכות , קמיעות ותפילת תינוקות של בית רבן ,

כולם אומרים שיהיה בסדר ובקרוב יחזיקו בן זכר.

לשניהם נאמר כי הם מסוגלים להביא ילדים, אך כנראה בזיווג אחר.

"מה קרה בבת עיני על מה הנך בוכייה?"

"על החיים יקירי."

"וכי מחסיר אני ממך דבר?"

"יש לי הכל ואין לי כלום, אם אינני מסוגלת להביא ילדים לעולם"

"ולמה תבכי הלא אנוכי טוב לך מעשרה בנים"

"ויחד עם זאת, אני מונעת ממך להביא ילדים."

"אל תדאגי ה' התברך יעזור." 

"חמש עשרה שנה עברו וכלום. אני מבקשת ממך, להתייעץ עם הרב שלך על פירוק הנישואין"

"איך עלה בדעתך כדבר הזה?"

"אין ברירה, לשנינו נאמר כי נוכל לקיים את המצווה בזיווג אחר. אין מה לעשות, את הזיווג שלנו לא נוכל למלאות."

אוריה התפלא על בקשתה אך הבין שהיא צודקת . עוד כמה שנים יוכלו לנסות? עוד מעט גם היא תאבד את שנותיה היפות והפוריות וכמו כן גם הוא חפץ בבן שימשיך את שושלת הכוהנים שלו .

"אם כך אלך שוב לרב מחר ואשאל בעצתו." אמר בלחש.

למחרת בבוקר. היא הכינה את בגדיו המכובדים כדי שילך אל הרב, הוא לא אמר דבר ומילא אחר הוראותיה .

"אל תיתן לו לשכנע אותך להמשיך לנסות, די לנו בחמש עשרה שנה של ציפיות."

אוריה הלך אל הרב , קיבל את הסכמתו להפרת הנישואין ותוך כשבוע ימים הם חתמו על גרושים .

כעבור חודש,  רחל מתקשרת לאוריה .

"בוקר טוב אוריה, מה שלומך"

"ברוך ה' בסדר, עדיין לבד ואת, רחל מה שלומך?"

"אני מצוין, למעשה אשת בשורות אנוכי."

"הכרת מישהו, יש חתונה בע"ה ?" 

"לא אוריה , בשורות טובות יותר".

"ספרי מה בפיך, צדקת?"

"אני בהריון, הריתי לך, לא הייתי עם אף אחד אוריה ,אנחנו יכולים לחזור לחיות יחד ."

"את בטוחה עשית את כל הבדיקות "

"אכן כן ואני בחודש השני להריוני."

"את בטוחה." חזר ושאל כלא מאמין

"אני בטוחה, לא הייתי מתקשרת אליך אם לא הייתי כל כך בטוחה"

פתאום היא חשה בשתיקה על הקו ופחדה פן נעתקה נשימתו.

"אוריה אתה בסדר? קרה משהו? תענה לי , אוריה!"

"רחל , שכחת פרט קטן, אני כהן אני לא יכול להינשא לך שנית"

הפעם נשימתה של רחל נעתקה אך היא אספה את כל כוחותיה ולחשה

"אל תאמר דבר , תלך אל רב תשאל בעצתו ותראה שהכל הסתדר."

היא ניתקה את השיחה והחלה מתפללת לבשורות טובות מפי הרב.

"אין מה לעשות כהן לא יכול להינשא לגרושה גם אם היא הייתה אישתו."

הוא הסתובב סהרורי ברחובות לא יודע לאן לפנות. מעיר לעיר מרבנות אחת לאחרת ,הוא שומע שוב ושוב תשובות שליליות .  שום פתח לתקווה שום הליך שאפשר לעשות.  הוא נמנע מלהתקשר לרחל

כי חשש לאכזבתה ולבריאותה .

בדרכו הגיע אוריה לעיר הולדתו ושם פגש חבר טוב של אביו.

"הנך, יוסף שלום, הנכון הדבר?"

"אכן כן , ומי האדון?"

"אני הבן של יצחק הכהן חברך משכבר הימים, הזוכר אתה ?"  

"אם אני זוכר ? אני בקשר עם אביך מדי יום ביומו"

"דיברי אמת בפיך? השלום לו?"

"אביך זקן בא בימים, מצב בריאותו קשה . אני מתפלא שטרם השלמתם. אין בדעתך לדעת, כמה הוא מחכה שתגיע לבקר אותו."

"הוא עזב את הארץ אחרי שאמי עליה השלום, הלכה מן העולם . מה הוא ציפה? שאלך שעקבותיו"

"לא חשוב בני, כעת בנית לך חיים חדשים והגיע הזמן להשלים איתו בטרם יהיה מאוחר.

הנה קח את כתובתו, סע אליו  ובע"ה תבוא עליך הברכה."

אוריה רכש כרטיס וטס לצרפת .

אוריה, הגיע לבית גדול ועשיר. משנכנס קיבלו אותו בכבוד רב . אביו שכב במיטה וחיכה לבואו.

כדי שלא התרגש יתר על המידה יוסף שלום, חברו, הודיע ליצחק שאוריה, בנו בדרך אליו.

המפגש היה מרגש ולבבי והאב רצה שאוריה יספר לו על חייו. אוריה החל למרר בבכי ולספר לאביו על אישתו/גרושתו היקרה רחל. על כל שנות הנישואין ללא הצלחה להביא ילדים לעולם , על הפרידה ממנה ועל הבשורה שהיא התעברה ממנו ואין ביכולתו להינשא לה שנית .

האב התיישב על מיטתו חיבק חזק את בנו ואמר.

"ילדי שלי , גם אמך ואני לעולם לא הצלחנו להביא ילדים לעולם."

"מה?" שאל אוריה כלא מבין.

"כן אוריה, אף פעם לא ידענו מתי נכון לספר לך את האמת."

"לא ידעתם מתי לספר לי את האמת?" אמר כלא מאמין.

"אני שמח שבסופו של דבר, אתה יכול להביא ילדים וכנראה שאף פעם לא תוכל להבין אותנו."

"להבין?"

אוריה כעס מאוד ופתאום החל לצחוק בקול רם ואמר:

"אז אני לא כהן? אני לא בן של כוהנים ? אתה בעצם אומר כאן שאני לא כהן ?" חזר ושאל

"כן," אמר לו אביו, "אתה לא כהן, יש בידי את תיק האימוץ שלך ואתה בהחלט לא כהן ."

" אתה יכול לשאת את אשתך רחל שוב לאישה, לגדל את ילדך ולחיות את חייך בנחת ובשלווה."

©