שירים

יום המשפחה

באחד הימים האלה, התכנסנו
הבאנו ביכורים
היתה לנו עדנה, על סף הדשא
הבן שמת-החי, הגיע לביקור
התרווחנו, מהיום שהוא מת לי-החי, לא התראינו
הוא ישב זקוף, אני כפוף
ככה זה זיקנה, קשה לנשק אפילו
ומכיוון שלא היתה לי זיקפה, גם התרגשות לא היתה
היתה לו אשה יפה
ילדה וכלב
עשר שנים אני מאשר, עשר
מה זותמרת זרות, אף פעם לא היינו קרובים
הוא דווקא דיבר ספרות, אני מאחר  וכבר איבדתי עניין, עשיתי על האש
כהרגלי בזיקנה, אני עושה כנפיים
המון חריף, הוא צועק לי, היא היפה התוניסאית
איך לא זיהיתי
היה לה הכל קטן, ולחיים של צבוטה
לא התנשקנו
אף אחד לא קם גם כשהלכנו
אפילו הילדה שהיתה מן הסתם  הנכדה
הרימה את הכלב מתוך האדמה
ובהילוך מאוד פזיז
גמאה את המרחק שהפריד בין הדקל הגדול לדקל הקטן מעבר לזה כבר לא שמעתי

תגובות