דרך המילים

מזה כבר משנה מה תכתבי

את הכאב שיושב לך בלב זה לא יוציא

אז מזה משנה כמה תעשי, כמה תנסי

את יודעת זה לא יעזור

לא חבל לבזבז כוחות?

במילא כמעט ונגמרו לך התקוות

מזה משנה כמה תחייכי

את יודעת יש לך חיוך שיקרי

ומזה משנה כמה תצחקי

את יודעת, הצחוק לא בא ממקום אמיתי

ואת יושבת בתוך החדר הקר

ובו שום דבר כבר לא נשאר

בלילה באים אלייך השדים

שותים את הדמעות שלך

שמחזירות אותם לחיים

יש באוויר מן עצב כזה

שלא נותן לך לשכוח, שגומר לך את הכוח.

ואז באים ''החכמים'' הם חושבים שהם מבינים

הם חושבים שהם יודעים.

אומרים לך , את עצובה , אל תדאגי זה יעבור

זורקים חיוך , אומרים הזמן מרפא.

אבל מזה משנה , את הרי יודעת שהם טועים.

כשקצת קשה להם, הם באים אלייך בוכים

מבקשים עוד עצה לדרך, עוד עצה לחיים.

ואת שופכת מאגר של חיוכים וחיבוקים

מלטפת את כולם במילים..

ולפעמים את מקשיבה לשירים

כל מילה נשמעת כאילו נכתבה עלייך, על החיים.

ואת תוהה איך הם מכירים אותך

איך דווקא הם יודעים.

אולי גם הם מנסים לברוח דרך המילים ..