צניעות

שולי חצאיתי,

כדם לרגליי,

נתמזגו עם כנף הוילון

מאחוריו הסתתרתי.

בנגוהות האור

על הבמה

פיזזו בריות יפות ממני,

מתהדרות בכנפיים

ענוגות משלי.

ניחוח היושן

שדבק בבגדיי,

אבק הדרכים

הנח על עפעפיי,

דפי הספרים

הנושאים את שמות אבותיי

עטפוני כתכריכים

ושימרו את עזבוני.

בלויי גלימתי,

כמשא על גבי,

נסתתרו באפילת

אחורי הקלעים.

לפני קהלי

נתתי שיריי

בידיהם של קולות

ערבים  משלי.

בריאה

היבדלות

חטא

מחילה

וחוזר חלילה,

מערכה ראשונה;

כמה התאוותי

אל הבמה!

כמה ביקשתי

האורות על פניי!

אך כשניתן לי מבוקשי,

ועמדתי לצד ברואיי,

נוכחתי לדעת

כי כל ערגתי

נתונה לקטיפת הוילון.