הים

הים

בחוף הים אני מרגישה,

כציפור דרור חופשיּה.

בהיותי על שפת הים שרועה,

אל גלי הים הכחולים מביטה,

לקולות אוושתם קשובה,

אזי אני עד מעבר למזח –

לעתיד צופיּה.

כשאני לעבר ההרים מסתכלת,

בְּעָבַרִי מְהַרְהֶרֶת,

וזיכרונות ילדות –

 דולה וכותבת.

כיצד ארמונות חול ביופיּם מרהיבים –

 בניתי.

 משחק "שמות" בחול, עם משפחתי –

שִחָקְתִי.

בידע, על כולם גָבַרְתִי ובמשחק –

ניצחתי.

 כהוכחה לכך, מגן-דוד על החול –

 שרטטתי.

 גם אם הזיכרון לפעמים בנו –

 מתעתע,

 ואת כל עברנו בוורוד –

צובע.

בכֹל אשם הים –

הָרוֹגֵעַ.

(