מֵאוֹר

 

משום האור הצרוף,
המגולם,
ביחד שלנו, שאינו בר חלוף,
יש רשות
לתת לזמן, למשוח יוד על פצע נפער
ואפשור ללב, לומר דברו
כשמרגיש לחץ סועה בחזה.

האור, לעד, לא ירחק ממך,
הוא האוצר הטמון בתוכך
ובשל החוסר הנקווה לפרקים
נדמה כי הבחירה 'לילך הימני' נכונה

צירי לידה תמיד מבשרים
כי באו מ'יש' אף מ'אין', ימים אחרים

מילים יפות שכתבתי לך
אינן טומנת דבר מלבד מה שהן מספרות
אין בן רצון לטעת

"כשהרגש מוביל" יש אומרים,
"חורים שחורים של רציו נפערים
ובהתכחש להם
לוחצים ומכאיבים
ומה שנולד באור לא יסבול מחשך ודמדומים"

קשה להצביע איך ומתי
איך היחד שלנו נולד
נגע וצבע ימים
בגוונים מיוחדים.

----------------------------------------------------------
"משוט בארץ ניכר אל אדמת זהב חלב ודבש"