במרוצת שלושת הימים דחס בן חיון את יתרת הפגישות עם חברי הכנסת הנבחרים, כשהוא עורך הפוגות בשעות הצהרים לתפילת מנחה , ולארוחה משותפת עם רעייתו ושני ילדיו שהצטרפו אליו בהיתר מיוחד למזנון הכנסת. ניצה מזכירתו שליותה אותו חמש שנים עוד טרם לבחירתו לראשות הממשלה פינתה בלוח הזמנים הצפוף כשלוש שעות באופן קבוע והדפה בנחישות כל נסיון לקבוע עימו בשעות אלו. השעה שתיים בצהרים כמנהגו הוקדש ללימוד גמרא, כשעה וחצי רצופות שנהג ללמוד בקביעות עם חברו רונן דלל, מאז שסיימו את לימודיהם התיכוניים. לאחר שהתגייסו ושרתו בבמקומות נפרדים נאלצו לוותר מידי פעם על השעור המשותף, אך כל הזדמנות שנקרתה בדרכם בחופשות מהצבא, פינו את זמן קבוע וייעדו ללימוד. חברם יהונתן אלי שהוסמך לרבנות בגיל 23 הצטרף אליהם לאחר שסיימו את שרותם הצבאי . שלושתם התגוררו בסמיכות , ונפגשו פעמים רבות בבית הכנסת או בדרכם לסידורים במרכז העיר, שוחחו בינהם מצאו ששפתם קולחת ונינוחה, ישבו כמה פעמים לסעודת מלווה מלכה בביתו של שמואל, בבית הכנסת, הציעו את הלימוד המשותף לשלושתם. יהונתן הצטרף אליהם בשמחה, "שנוכל ללמוד וללמד בעצמינו" כפי שאמר, מה שהוכיח את עצמו, הם אתגרו עצמם בלימודיהם בשיטתיות, בפירוק היקשים והסקת דבר מתוך דבר, בליקוט ממאגרי ידע לחזק או לסתור הנחות
ולרוב סיימו את לימודיהם בקריאת מישניות לעילוי נשמות. במהלך הבחירות, הקצו שלושתם את הזמן לתפילה וללימוד, דוחקים מימין ומשמאל ומתיישבים באנחת רווחה בשעה היעודה ללימודיהם. רונן ויהונתן הגיעו אל משרדו של שמואל החליפו מילות ברכה קצרות ונפנו ללמוד כמנהגם . רונן הגיע הישר משיחותיו עם סגן ראש הממשלה אביתר הלוי , אוחז בידו מכתב מועדת הבחירות המרכזית, ומזכרים אותם הניח על שולחנו של שמואל. היו אלה מזכרים אותם רשם שמואל בשיחותיו עם חברי הכנסת שפגש במלשכתו, התרשמויותיו האישיות, והערות לבדיקה נוספת ועיון, את המזכרים נהגה ניצה לאסוף בתום יום עבודתה, אלא אם כן זמזם אליה והנחה אותה אחרת. המזכרים הועברו לעיונם המשותף של רונן ואביתר סגנו , לחוות דעת נוספת . מכתב ועדת הבחירות ציין את תוצאות הבחירות הסופיות לידין ציינה ניצה את ההתפלגויות הנוספות על פי תוצאות הבחירות :
ההתפלגות א':
מפלגת מכבי – ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל - ארבעים ושמונה נבחרים {48)* מפלגת אל-חי – מפונים, מטה ישובי הדרום - עשרים ואחת חברי כנסת {21}* מפלגת יחדיו – הגינות שילטונית –שבע עשרה חברי כנסת {17}* מפלגת יג"ן – ירוקים, גימלאים, נשים – חמש עשרה חברי כנסת {15}*
מפלגת געש – שמאל - שמונה חברי כנסת {8}* מפלגת דע"ל – דת, עם לכל – שישה חברי כנסת {6}*
מפלגת א"ש – ארץ שלם – שלושה חברי כנסת {3}* מפלגת ש"ר – שמאל רדיקאלי – שניים {2}*
התפלגות ב':
מספר חברות הכנסת – נשים - שמונה עשרה חברות כנסת {18}* מספר חברי הכנסת - גברים - מאה ושתיים חברי כנסת {102}*
התפלגות ג':
מספר חברי כנסת – גוש ימין – {מפלגת מכבי, אל-חי, א"ש} - שבעים ושתיים חברי כנסת {72}* מספר חברי כנסת – מרכז – { יחדיו, יגן } שלושים ושתיים חברי כנסת {32}* מספר חברי כנסת - שמאל – {געש, דע"ל, ש"ר} - שישה עשר חברי כנסת {16}*
שמואל, שלף כרך של התלמוד הבבלי, סדר מועד , מסכת פסחים ומסר להם דפי לימוד מצולמים לפרק הדן בערבי פסחים. הם הפליגו בדבריהם בין רב הונא רב פפא, לרבי ירמיה ועד מהרה שקעו בלימוד ולא חשו בתיקתוקו הנמרץ של הזמן שחלף ביעף, מבלי שהצליחו לסיים עד תום את הפרק העשירי. הם נדברו לחזור ולהפגש ביום המחרת כרגיל ונפרדו מהרב יהונתן שקם ממקומו, לחץ את יד רונן ושמואל לוהו אל הדלת טופח על גבו בחיבה , ומבלי להשתהות יצא יהונתן מלשכת ראש הממשלה אל ישיבת עטרת בה לימד אחר הצהרים בעלי בתים ואנשי עסקים. רונן דלל נותר ישוב במקומו, ותחושת שקט נמסכה באבריו מתחה בפניו חיוך דקיק של קורת רוח, מפיחה בו חיות שקרנה בעיניו. שמואל אסף את המזכרים ועיין במכתב ועדת הבחירות ובהערות סגנו ועוזרו, "עת לכל דבר" אמר, ולוואי שיכולתי ללמוד יותר הרהר "וכעת לעבודה"
***
בהוודע לראשונה תוצאות הבחירות באמצעי התקשורת אנשים שיפשפו עיניהם בתדהמה, אינם מאמינים שאכן חל מהפך מפלגת מכבי עלתה לשלטון, שמואל בן חיון ראש ממשלה. מצהלות שמחה בתל אביב בכיכר רבין היו ספונטניות התארגניות של זמן קצר, בשדרות, בפקיעין, בנתיבות, בירושלים בריכוזי אוכלוסיה טפחו אנשים זה לזה על הגב, מעודדים ומתעודדים "רואה אחי אפילו מפלגת אל-חי המפונים, אלה שזרקו אותם", "ואנשי שדרות אחי, אנשי שדרות לכנסת". השמחה מחקה עייפות מצטברת, מחקה את מורך הלב שננסך בעם זמן כה רב, הקיפה את מרבית העם שחפצו לזקוף את קומתם, חשים ברוח חדשה המפעמת בהם לא עוד חשש, לא עוד ויתור. אנשים עייפו מלהגן על עצמם להוותר תדיר באותה עמדת התגוננות מתמדת. תחילה מקלטים, מיגוניות ואחר המחשבה על כיפות ברזל ולאחר מכן מה שאלו עצמם מה יהא? העיר ירושלים היתה כמרקחה התרגשות ניכרה בכל, אפילו הילוכם של אנשים ברחובות נראה כאילו אחוז בהתפעמות פנימית המזרזת את התנועה, שמחה גלויה ודגלי ישראל בישיבות ובבתי מאה שערים.
מוסלמים תושבי מזרח ירושלים ותושבים נוספים שזלגו בהתמדה גם לשכונות יהודיות כדי להכות בהם שורשים, כדי לשמש זרזים להשתלטות נוספת הצטרפו לאחיהם במזרח העיר. תחילה הסתודדו קבוצות קבוצות של מוסלמים המזוהים עם ארגונים קיצוניים מבלי להטריד אדם, במאה שערים התרוצצו אנשים למלאכת יומם, תלמידיחם ללימודיהם והרחובות המו אדם. בשכונות רמות, גילה, הגבעה הצרפתית החיים עדיין זרמו כהרגלם, כלי רכב בכבישים, אוטובוסים מילאו את הכבישים, מלאים לעייפה פורקים נוסעים בתחנות. ערביי ירושלים שברגיל קולם נישא ברחבה בכניסה לכותל המערבי, כמעט ודממו אינם יודעים כיצד עליהם לעכל את הידיעה שנחתה עליהם. פרוק מייא ארד, בנו של עורך הדין ערפת מייא ארד, צעיר כבן עשרים עלה על ארגז ירקות רעוע מעץ, בחצר בית חברו סלים חמדן בנו של המואזין נסראללה חמדן, כדי למנוע משוטרי מג"ב אפשרות להתקרב אליהם ולפזרם בכח ולמנוע מעינים בולשות לעקוב אחריו ואחר הנעשה בביתו. חבריו נטשו את לימודיהם מעת לעת כשקיבלו הודעות בטלפונים הניידים שברשותם, ממציאים תירוצים מתרוצים שונים להעדרותם. פרוק ייצב את עמידתו על גבי הארגז, הניף ידיו לצדדים להשתיק את החבורה שהתגודדה סביבו. "חלס" צעק בקול והחבורה רובה ככולה בני חמש עשרה עד עשרים השתתקו. . "אחיי ואחיותיי" פתח בדבריו אף שלא היתה כל נערה בינהם, מיישר את צוארון חולצתו ומוריד אט את עוצמת קולו לרתק אותם אליו כדי שיאזינו. "אחיי ואחיותיי, אנחנו בני העם הערבי הגאה", הוא טפח על חזהו "אנחנו נעשה מה שמוטל עלינו. הציונים, היהוד בחרו במלחמה, היהוד שינו בבחירות האחרונות כל סיכוי שלנו לירושלים". הטלפון בכיסו של סלים חמדן צילצל לקול שיר באנגלית, פרוק הביט בסלים במבט
קשה ומבלי לאמר מילה כיבה סלים את הטלפון וכך עשו חבריו שהותירו טלפונים פתוחים.
"אתם יודעים כבר ודיברנו על זה כבר" פרוק הרים את קולו "כמו שאתם יודעים, וכמו שלמדנו ירושלים כולה שלנו".הנהוני הסכמה עלו מכל עבר , ירושלים שלנו צעקו כמה קולות ואחרים החרו אחריהם "אנחנו, רק אנחנו, הכח הצעיר נעשה ליהודים מה שאף אחד לא עשה""מוות" קראו כמה קולות, "מוות ליהוד" הוא היסה אותם שנית. "אתם זוכרים את ההבטחה הזו שיקימו עוד עיר ערבית, איפה היא, מישהו ראה"? "לא לא עוד הבטחות לא עוד שלטון של היהוד". "לא עוד צעקות, לא סתם רעש. מצטרפים היום אנחנו לאחינו המהוללים, הגיבורים בחמס, חיזבללה, יחד כולנו נכבוש את ירושלים, יחד נכבוש את ארץ פלשתין שלנו".
הוא הפסיק קמעה, סוקר את הקהל שהביט בו מהופנט. מודע לאימה שהפיל עליהם, בקולו הרועם, במהירות בה חשף את אגרופיו לכל מי שהתנגד לו. "לוד ורמלה, פקיעין וטבריה" הרים שוב את קולו, מתקשה לאצור ברוחו "כל ארץ ישראל. כל ארץ ישראל, זו תהיה סיסמתינו" "לא ברעש, ולא בצעקות אנחנו נכבוש את כל ארץ ישראל. בדם נפדה את פלשתין" קראו ביחד נרגשים, ואגרופיהם מונפים מעלה.
מרטי בו שלד הניף את ידו, הוא היה כבן עשרים צנום, פרוע שער. "אתה יודע יש לנו את המפלגה דע"ל" אמר נרגש לפרוק שמח על ההזדמנות להיות חלק מהם. הוא הסס להמשיך לנוכח מבטו של פרוק, והשפיל את מבטו. "אחיי בני העם המוסלמי הגאה" קרא בקול , "המפלגה זו דע"ל, לא תוכל לשרת אותנו. הם מעורבים מידי איתם, הם אוכלים ושותים איתם. עם היהוד, הם הם לא מה שאנחנו רוצים". הוא צעק בחמת זעם "ההורים שלנו המבוגרים הם אולי יותר קרובים להם, אנחנו עם הכח . אנחנו עם האיסלאם. אנחנו עם אחינו בעזה ובלבנן , אנחנו עם החמס , אנחנו עם החזבללה, נכבוש את כל ארץ פלשתין", אנחנו הכח"
"ועכשיו אחיי נרשמים כולם", והם נרשמו אחד אחד כפעילי חמס בירושלים, חוששים להפר את פקודתו, יודעים כי שמי שלא יצטרף ישלם על כך בדמו. פרוק מייא, המנהיג הצעיר שהכתיר עצמו עליהם בכח, חזר לביתו. כולם התפזרו , "הדליקו ניידים השאירו אותם פתוחים נשלח הודעות" . הוא פתח את דלת ביתו. הבית היה שקט אימו סלמה, היתה בקומת הבית העליונה , אביו ערך דין ערפת מייא , עורך דין מכובד וידוע וחבר כנסת בממשלת ישראל, היה אותה עת במשרדו המרווח בירושלים מקבל פניהם של שני אורחים חסויים שנכנסו אליו לשיחה פרטית בדלת שהובילה מהמשרד אל חצר אחורית . פרוק ניסח בזריזות מכתב אל המפקדה בעזה, וצרף את שמות החברים החדשים שגייס לעת עתה, ופיקסס אליהם מחכים להוראות ציין בסופו של המכתב. בעוד מקומות בירושלים התארגנו קבוצות קבוצות של מוסלמים ביפו, בבאר שבע. על פני השטח עדיין לא העלימו עין מארועים שהלכו ותכפו האויר היה טעון חשמל, ממתין בכל רגע להתפוצצות. מכתבים נוספים הורצו אל החמס בעזה, יחידים אשר הצטרפו אליהם כשהם סופחים עוד ועוד מוסלמים מכל מגוון הדעות. תצפיתנים ואנשי מודיעין דווחו לרמטכ"ל על הערכות החמס בעזה לפעילות רצינית וכן על פעילות אינטנסיבית והזזת כוחות עויינים אל קרבת הגבול בלבנון. אנשי האו"ם שנשלחו על מנת להשכין שקט באזור לא נראו כלל.
