הטיפה

הַטִּפָּה . (סונטה קלילה)

 הִיא הוֹפִיעָה מִתּוֹךְ הָאֵד

וּבְתוֹךְ הָעֲרָפֶל נָמוגָה.

לִבְרִיאָתָה  הָיִיתִי עֵד

וְגַם בְּעֵת נסוֹגָה.

 בְּרֵאשִׁית הָיוּ אֵדִים

שֶׁכִּסּוּ אֶת חַלּוֹנִי בָּעֲרָפֶל.

בִּפְנִים הָיָה חָמִים

 וּבַחוּץ הָיָה אָפֵל.

 הָאֵד הָפַךְ לְעָב

וּמִתּוֹכוֹ נִגָּר הַאֵגֶל

 מֵרֹאשׁ הַחַלּוֹן עַד כַּף הָרֶגֶל.

 כְּדִמְעָה עַל לִחְיו שֶׁל יֶלֶד

יָפָה וְזוֹהֶרֶת כְּיַהֲלוֹם,

הוֹפִיעָה מִתּוֹךְ הָאֵד וְנגוזָה כַּחֲלום.