שירים

שדות

 

 
מפוייסת את
 ממגרת כאב

 הוא אמר לה.

מגונן על מגרת עולמה

 דואג להשאירה חתומה.

 

 מבטו הממגנט

 מארח לה חברה בתלמיה

 גם בהעדרו,

 מפייס דעתה

 בשדותיה, מאוקלם בנופיה

 נטוע היטב בשורשיה.

 

 דומיית מבטו  התכול

משרה בה שלווה ורוך

 מאגדת אלומותיו

 לאסם חייה.
3.2.08

תגובות