הפנטזיה הזו סוף כל סוף הִתְמַמְּשָׁה מול עיניה, כמו אותו ארבה הפושט על
שדות החיטה ומכלה את היבול. המציאות עלתה על כל דמיון, שאפילו בחלומה הרטוב ביותר לא חלמה עליו. אם מישהי מחברותיה הייתה מספרת לה על שטות הזויה כזו, הייתה מנפנפת אותה כלאחר יד ואומרת עליה בינה לבינה.
"אל תשימי לב לשטויות שלה היא ממש קוקו".
עשרים שנה היא חולמת על הדבר הזה, רק לראות ולו פעם אחת את הדירה הקטנה בשכונת העוני בדרום תל אביב, שורצת מסוממים מזי רעב, עובדים זרים מארצות העולם השלישי המחפשים פת לחם אצל בעלי שררה לא פחות הזויים מהם, מה שפעם הייתה כניסה עם דלת אינטרקום ומערכת של קשר פנימי בין דירות הבית המשותף, הפך לדלת עקורה שפרצו או חדרו לתוכה באלימות, על הקירות סיסמאות זולות רשומים בשחור, בדרך כלל בגנות המדינה,חלק מהכתובות על הקיר נועדו כמסרים לזונות על ידי סרסורן שבמסגרת תפקידו חולש על גופן ועושה בהן כבשלו. ביתו של חזקאל ממוקם בקומה הרביעית ללא מעלית, מדרגות הכניסה לבית המשותף שחורות, תזכורת שהבית המשותף מזמן לא בית משותף, ואם דרים שם דיירים בדירות צמודות שדלתותיהן אטומות רוב שעות היום, זה מפני שלא דרים שם יותר או שהדיירים שנמצאים שם, מעדיפים שלא יראו אותם מפאת היותם אנשים משונים ומוזרים. על דלת ביתו של חזקאל, ממוקם לוח עץ מעוצב ומגולף שעליו רשום באותיות לבנה "כאן גרים באושר ועושר חול וחזקאל" מתחת למילות ההקדשה מצוירים שפתיים משוכות בצבע ארגמן מפוסקות, כמו מְהַתְּלוֹת או רוצות לנהוג בה בדרך של בדיחות הדעת.
את חזקאל מצאה שכוב על ספה בצבע חום דהוי ששמיכה מכסה את גופו, בשולחן הסמוך לספה, שיירי אוכל מארוחת בוקר שהכינה לו אשתו חול, בטרם הלכה לעבודתה, שיירי האוכל כמו חמאה וגבינה לבנה היו ללא מכסה ונראו בתחילת קלקול מתקדם, ספל תה שבתחתיתו שקית תה דְּהוּיָה שצבעה נחלש והחוויר. רגלו השבורה מכוסה בתחבושת אלסטית על כל רגלו, ועל הרגל מושם מכשיר שאמור לקבע את רגלו הפצועה, משא גופו מכביד עליו, דבר שמקשה עליו לזוז, צדעיו נצבעו בלובן השיבה . החלונות מוגפים וריח חריף של עובש נישא באוויר הדחוס בגללי צואתו והשתן של כלבו גיזמו בעל פרצופו של גרמלינס.
היא נזכרה בסרט אימה שמספר על ממציא כושל הולך לצ´יינה טאון וקונה שם יצור-"מונגוואי"
כמתנה לבן המבוגר שלו לכבוד חג המולד.
היצור קראו לו "גיזמו" הוא קטן וחמוד. יש 3 כללים חשובים
שצריך לזכור אם רוצים אותו:
1. אסור לחשוף אותו לאור חזק ואור שמש יהרוג אותו
2. אסור לשפוך עליו מים או לתת לו מים לשתייה
3. אסור להאכיל אותו אחרי חצות, לאט לאט, 3 הדברים האלה גורמים למונגוואי להשתכפל מהמקור להפוך לגרמלינס רשעים ולהרוס את כל העיירה.
חישבה את שלושת הלאווים מהסוף להתחלה. עד חצות היא לא מתכוונת להישאר בביתו הלח והדל של מי שהיה האיש שלה.
האיסור השני לשפוך עליו מים או להשקותו, גם לא בא בחשבון, אולי יהפוך
גיזמו לגרמלינס אימתני שינשוך את ידה וישאיר סימני דרך של דם שיוליכו את חול לרחרח, מהיכן באה הישועה לגיזמו האפור והצמרירי החצי עיוור שנהם עליה ואחר כך הריח אותה בסקרנות, עיניו הקטנות ופרצופו הגרמלינסיומי הביטו בה במשטמת מה והפחידו אותה, ניסתה לא לנגוע בו, אבל חבילת הצמר האפורה ישבה למראשות רגליה ולא זזה. האיסור הראשון לא לחשוף את הגיזמו לאור,שעשעו אותה, היא חשבה שזה רק בסרט, ועכשיו היא לא מאמינה שהאמת ניצבת מול עיניה כשהוא מתחנן לא לאוורר את הבית הקטן והמסריח, בתחילה חשבה שזה בגלל הגיזמו, כשהתברר לה שהאיסור בגלל חול אשתו, ציחקקה לרגע מריחו המתקתק של הבושם שהביאה מאיטליה, לא יהיה לטעמה של חול, על אף העץ המעוצב בדלת החזית "עושר ואושר" אינה מצביעה על אושר ולא על עושר, ולא על כלום, רק ריח עגום ומעופש של חיים בזבל.
חזקאל הביט בה בסקרנות בעיניים בּוֹהוֹת במבוכה ובחוסר ריכוז, תלה מבטו בנקודה כלשהי בחלל תוך השתוממות. הוא ידע שהיא לא תנקוף אצבע לעזור לו.
"לא אל תפתחי את החלון, היא יודעת שאני לא יכול לקום". היא עצמה לא חונכה בכישרון להזיזו מדעתו, כמו לפני עשרים שנה, שלא יכלה להזיזו מהתאהבותו המוזרה בחול, היא האמינה שהיא יכולה לשמוע את זעקת הייאוש הגמור, תחת זאת כאשר שבו ונפגשו עיניהם, היא בירקרקות עיניה והוא בעיניו החומות ומבטן החם, מתחנן שתאטום שנית את התריסים.
"אין לי כוח לשאלותיה, היא לא תאמין לי".
"ספר לה שילדיך באו לבקר אותך, והם שהוציאו את הכלב".
"רק תחליפי את העיתונים, הוא מאולף לעשות את צרכיו בבית.
כשצילצל הנייד,חול אכולת הקנאה נשמעה מודאגת בקולה שהידהד בקול מצווה, וחזקאל בזמן דיבורו עימה מהסה באצבעו שלא תדבר, פן יבולע לו. כנראה שמישהו זר נסתמן אצל חול טלפטית, מסתובב בממלכתה הָרְווּיָה , שפעם לפני עשרים שנה גאל אותה חזקאל מיסורי בדידותה אחרי שהתגרשה מבעלה הפולני. חזקאל המסכן מצא את עצמו מזדיין עד טמטום חמש פעמים בימי שבתות כשהיה מגיע לבקרה טרם גירושיו, כנראה דעתו נטרפה עליו אם הפחד להיזרק שנית על ידי אשה, חזק מכל חֲשִׁיבָה, טיעוניו של חזקאל מזמן לא התיישבו הגיונית עם עובדות החיים.
"אם תורידי אותו למטה, היא תבין שהיה כאן מישהו".
"אבל גזמו לא יודע לדבר, הוא לא יספר לה".
"בכל זאת תיהיה לי חקירת שתי וערב".
הייתה חייבת להביט בחדר השינה, מעל המיטה הזוגית תמונתו של חזקאל ושל חול, שנים פינטזה לראות אותה ביום נישואיה לחזקאל, היובש בחיוכו בתמונה לא תאם את אותן שפתיים בצבע הארגמן המפתה, רק חיוכה הג'ינג'י באותה עת היה חיוך מאוזן לאוזן, כמי שבא לגאלה מיסוריה, על אף מימדי גופה האדירים.
בעודה לוחצת את ידו לשלום, ליטף את ידה ברכות יתרה, שמעה אותו לוחש משהו בינו לבינו, מביט בעיניה כמו רעב היה.
