בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר היא עמדה ליד דלת הבית הפתוחה לרווחה, מחייכת חיוך רחב, חושפת את שיניה במאמץ, לבה מפרפר בתוכה, נפרדת אחד אחד מן האורחים הרבים שיצאו מביתה עליזים ושמחים, לוחצים את ידה בחום ובחיוך ואומרים: "כל הכבוד! איזו אשה! למדי קצת את אשתי. תודה רבה, איזה ערב! כל כך נהנינו, כל רגע היה שווה".
וכשהבית התרוקן, סגרה את הדלת אחרי אחרון האורחים, מחקה את החיוך, שכל כך התקשתה להחזיק, נשענה על הדלת, נושפת ונושמת, מקללת בלב פנימה, בפעם המי יודע כמה, את עצמה, והתחילה צועדת עצבנית ומושפלת לעבר חדר השינה.
לקראת סוף נובמבר, שהתאפיין ברוחות סתיו קלילות וקרירות, נזכרה שבעוד זמן קצר מגיע דצמבר. יש לבעלה יום הולדת. יום הולדת ארבעים, ארבעים שנות חיים, שיא. לא כל יום הולדת חגגו, רק לעתים רחוקות, וגם אז רק ביחד כזוג. מדי פעם יצאו לציינם בבילוי די שגרתי, מסעדה או בית קפה.
כשחשבה עליו הרגישה שמשתוקקת לעשות לו טוב , על הלב והנשמה. 'הכי מתאים, חשבה, מסיבת הפתעה'.
נזכרה בחיוך במשפט שהיה חוזר עליו בכל פעם, על אחותה, על אחיו, "תזהרי משני ה'כוכבים האלה' אם את רוצה לשמור על סודות. אלה, כמו תחנות ממסר מהלכות. כל מילה שאת מוציאה מהפה לידם, ישר הם שולפים אנטנה ומתחילים לשדר לחצי מדינה". אם כך, כדי לשמור על גורם ההפתעה החשוב, תצטרך לעשות הכל בשקט ולבד, כמה שיותר סמוך למועד האירוע ולהזמנת החברים.
התחילה להכין רשימות: את מי להזמין, מה לקנות ולהכין. תוך כדי, עלה בדעתה, שלא היתה רוצה שזו תהיה מסיבה סתמית, כמו בכל המסיבות שאליהם הוזמנו, יושבים, אוכלים, מפטפטים, אפילו לא רוקדים. הרגישה שרוצה לעשות משהו מיוחד. היא אפילו לא הבינה איך עלה הרעיון במוחה, אלא שהוא כל כך מצא חן בעיניה שהחליטה מיד, זהו, זו תהיה שיאה של המסיבה. היא בטוחה שהוא יהיה מרוצה עד לב השמיים, שהרי מי מלבדה מכיר אותו ואת הפנטסיות שלו.
עשתה כמה טלפונים עד שהגיעה למקום הנכון. קול גבר עלה מהעבר השני של קו הטלפון, משיב לשאלותיה ולבקשותיה, שואל אם יש לה דרישות מיוחדות. חשבה רגע ודרשה. סיכמו את המחיר ואת הזמן והשעה.
סיפרה על מסיבת ההפתעה רק לחברתה ולבנה הגדול בן ה-18, רק יום או יומיים לפני שהתחילה להזמין את החברים. כששמע בנה על התוספת המיוחדת למסיבת ההפתעה, צחק מופתע ושאל: "אני יכול להביא חבר או שניים?". "זה לא נראה לי מתאים שתביא חברים שלך, למסיבת ההפתעה של אביך", ענתה. "בבקשה, אמא, מה יש, אנחנו בוגרים, נשב בשקט, אני מבטיח, אני חייב לראות את זה, בבקשה". לבסוף הסכימה.
ביום שישי בבוקר, לקראת ערב המסיבה, עמדה וטרחה במטבח שעות, מכינה, אופה ומבשלת, מיני סלטים חמים וקרים, כמה סוגי עוגות, ובתוספת עוגת יום הולדת בת שתי קומות, ובמרום קומתה העליונה עיצבה נעל גברית וגבוהה, ושרוך פרום מצוייר בקרם קצפת כמשתלשל, כיאה לעיסוקו, בצקים ממולאים בכל טוב, ומיני קינוחים. בצהריים עשתה הפסקה קלה, לקפה עם סיגריה. הרימה את הטלפון וחייגה, וכשקולה ניחר מכאב מדומה אמרה: "אני לא כל כך מרגישה טוב. אני מעדיפה שהערב תלך להוריך לבד, אני אשכב לי לנוח, או.קיי?". על אמו הטילה להחזיק אותו בביתה, כמה שיותר קרוב לשעה היעודה, בה יחזור עם אחיו לביתו.
בשעה 9.30 בערב יצאה מחדר השינה, עמדה מול הראי התלוי בהול, מאופרת, ושערה עשוי כפי שאהבה, הרגישה זוהרת. היא מתחה את השמלה השחורה והסקסית שקנתה לכבוד השמחה, והרגישה בציפיה ממלאה את כולה.
בסלון הגדול, ממול למערכת הישיבה הקבועה, היו פרושים מספר רב של כסאות, מוכנים לקראת האורחים, השולחנות הערוכים, נראו בעיניה יפים, על שלל צבעיהם המשולבים של סוגי הסלטים. בקבוקי "שיבאס ריגאל", "קמפרי" ו"ג'י אנד בי" ועוד מינים היו פזורים בינות לבקבוקי המשקאות הקלים. את המתנות היפות שקנתה לו הניחה על המזנון.
בזה אחר זה התחילו פעמוני האינטרקום ודלת הכניסה מזמזמים. יהודה ואביבה הגיעו ראשונים. הוא נכנס מחייך: "יופי, מסיבת הפתעה, כל הכבוד, רק תזהרי, גיל 40 זה גיל מסוכן, שלא בטעות יקבל איזה התקף לב קטן!". עד השעה 10 כבר הגיעו כל המוזמנים, מחוייכים , ישבו, עמדו משוחחים אחד עם השני, הסתובבו וההמולה רבה, היא מהסה אותם, "שששששש...., דברו בשקט, שלא בטעות ישמע את הקולות כשיגיע עד למטה ויבין". ניסים עמד מוכן עם מצלמת הוידאו שהביא לבקשתה, סמוך לתריסי המרפסת המוגפים למחצה, צופה וממתין לרגע הגעתו של חתן המסיבה.
הבית היה דומם וחשוך כשנעץ את צרור מפתחותיו בחור המנעול ופתח את הדלת. אור מחדר המדרגות פרץ אל תוך ההול, ראשו מוסב לאחור, מדבר אל אחיו "מוזר! כנראה שהיא ממש לא הרגישה טוב, אם הכל חשוך. בטח הלכה לישון אחרי שהשכיבה את הקטנים", אמר ונכנס פנימה עם אחיו, מניח ידו על המפסק, וכולם החלו שואגים, כמעט בבת-אחת, " ה פ ת ע ה ! " והדליקו את כל האורה בעת ובעונה אחת. הבעת פניו ההמומה התחלפה לחיוך מהוסס כשראה את כל הנוכחים, ובמיוחד אותה, את אשתו, מתקרבת אליו כשהיא שרה לו: "היום יום הולדת....... היום יום הולדת........." כורכת את זרועותיה סביבו ומנשקת את פיו בהנאה גמורה, ומאחוריה כהד הצטרפו כל הנוכחים, "היום יום הולדת..... היום יום הולדת...", הוא צחק ממבוכה, ההנאה עגנה בעיניו הכחולות והזורחות.
כשהתיישב מרוצה, מהמעמד ומהמצאות חבריו, הקיפו אותו, יושבים או עומדים על ידו, משוחחים, מעלים זכרונות וצוחקים. מדי פעם סיפר יהודה איזו בדיחה, משמיע את כולם, זרק משפט מבדח וגרם לפרצי צחוק רועם. כל כמה רגעים, הושיט לי מישהו מחבריו כוסית משקה, להקיש לכבודו. הוא הערה אל קרבו כוס אחר כוס אחר כוס, עור פניו הזהוב הפך בהדרגה לורדרד ואט האדים והלך. המוסיקה התנגנה באוירה השמחה.
כשסיימה להגיש בעזרת חברתה את המנות החמות אל השולחן, נעמדה בכניסה שבין הסלון הפתוח למטבח והתבוננה בו ובנעשה, מרוצה. "שבי, אמרו לה, עבדת מספיק קשה, שבי, תנוחי קצת, תהני". אבל היא היתה חייבת לעמוד, לא הרחק מדלת הכניסה, ממתינה לשמוע את הצלצול כשיגיע בתוך כל ההמולה. "זה בסדר, ענתה, עוד מעט אשב", והמתינה מאזינה.
בקושי רב שמעה את צלצול פעמון האינטרקום, בתוך בליל הקולות בדירה. היא מיהרה ולחצה על הלחצן, פותחת קמעה את הדלת. אל הדירה עלו המוזמנת ושומר ראשה. היא ציפתה בכליון, משתוקקת לחזות במו-עיניה במי שנשלחה, ואם דרישותיה נענו במלואם.
הדלת נדחפה ונפתחה. ראשון נכנס שומר הראש, חסון וגבוה, שערו קצוץ ובהיר וכל חזותו מרתיעה, ואחריו טופפה פנימה אל תוך הדירה, בחורה כבת 25, עטופה במעיל צמרי שחור וארוך, מדדה על עקבים בעלות עקבי מסמר גבוהות ושחורות, מבעד למעיל נחשפו רגליה עטופות בגרבי רשת שחורות. "את הזמנת?", פניה אליה השומר ושאל. "כן", השיבה. "איפה היא יכולה להתלבש?", שאל, והיא הפנתה אותם לחדרו של הבן הגדול שומר הסוד, יושב בסלון מרוצה וממתין בחברת שני חבריו. "הבאתם את הקלטת שביקשתי?", שאלה בטרם פנו להכנס לתוך החדר, "לא, מצטערת, השיבה הבחורה בקול חושני, בעברית רהוטה, אף אחד לא אמר לנו שום דבר על קלטת". "נו, אז מה יהיה עכשיו?", התכעסה לתשובה, "תשימי איזו מוסיקה שאת רוצה, אני אסתדר, אל תדאגי".
היא מיהרה לסלון וחיפשה בינות לקלטות, קלטת עם מוסיקה שתתאים לאוירה, וכשמצאה, התבוננה בו, בפניו היפות, כה שמחות. הוא לא שת לבו למעשיה, היה כל כולו זורח.
שומר הראש נעמד בכניסה לסלון וסימן עם היד שהיא יכולה להתחיל. היא הפסיקה את המוסיקה שהתנגנה, לרגע נדמה היה לה שהשתרר שקט, החדירה במהירות את הקלטת לתוך המערכת, והפעילה אותה, תוך שהיא מגבירה את הווליום, מסמנת לניסים שיתחיל לצלם.
היא הגיחה מאחורי שומר הראש, מחוללת את גופה ורגליה, ידיה התנופפו באויר בתנועות חושניות. שדיה הקטנים, חשופים ורוטטים, פטמותיה החומות והגדולות נצצו מאבקת כוכבים מוזהבת, פניה לבשו הבעה חתולית, שיערה החום והחלק נופל בחלקו על מצחה ופניה כמכסה טפח ומגלה טפחיים, עיניה משוחות בצללית כסופה, עצומות למחצה, שפתיה הוורודות פעורות, קצה לשונה נוגעת בצד פיה, מגיחה ורדרדה מפיה, ומתנועעת על שפתיה בתנועה רכה ולחה, עד שהגיעה למרכז החדר, מניעה את גופה החשוף, רק תחתוני תחרה אדומים ושקופים, מכסים את ערוותה הצרה, השעירה, זוג ישבניה המוצקים, עירומים, מוצגים לראווה, פס התחרה האדום מתוח ביניהם כמנסה לפעור את מרווחם, מסתובבת סביב עצמה בתנועות רכות ואיטיות, השתתקו הנוכחים בזה אחר זה, כשנחו עיניהם על המראה המפתיע, עד שנשתררה דממה ורק צלילי המוסיקה מלווים את גופה בתנועתו. בטנה השטוחה רטטה בקצב, ידיה הדקות ירדו לאיטן כנחשים זוחלים, נוגעות בגופה, מלטפות, מתחככות, כידי גבר שתשוקתו בידו. היא ממשיכה ומחוללת, מלטפת את שדיה, מביאה את אצבעה הארוכה אל שפתיה הלחות ומרטיבה אותה, ואט אט מורידה אותה אל פטמותיה, מסובבת את אצבעה הרטובה על פטמתה הזקורה.
היא הסתכלה לעברו. עיניו קרועות לרווחה, מבולבלות, מופתעות. לרגע קט מפנה מבטו בשאלה לעיניה, היא מחייכת אליו בתשובה, עיניו ממהרות ומוסטות שבות במהירות ונצמדות לגופה של החשפנית, נועץ מבטים בוערים בשדיה, בערוותה. החשפנית ממשיכה בריקודה, מתקרבת אליו, מושיטה ידיה, שבה ומתרחקת, אחר מתחילה ברכינה איטית מכוונת ומפשקת את רגליה, מרחיבה את שני חלקי ישביניה, ממשיכה ומניעה ומרטיטה את גופה במעגלים קטנים. קולות הגברים עלו, מהמהמים, צוחקים, מביטים ברעבון בגופה, קוראים אליה לחשוף עוד, היא מתמהמת וממשיכה ללטף את אבריה, את ישבנה, את ערוותה, מגרה ומתגרה, ולאט לאט התרוממה, ידיה מתרוממות לעבר תחתוניה, מתחילות ומגלגלותאת חלקם העליון כלפי מטה, לאט..... לאט...... כשתחתוני התחרה האדומה מגולגלות כמעט עד פס ירכיה נחשפת ערוותה במלוא הדרה, הנשים יושבות ממול, מתבוננות ומתלחשות ומחייכות, אביבה זורקת לאויר החדר הערה מתחכמת וצוחקת בקול. הרקדנית מסתובבת תוך כדי ריקוד ומתקרבת לבעלה, נצמדת ומלטפת את חזהו בידיה, מעבירה אותן לאורך ברכיו, בעוד צחוקה של אביבה נחנק בגרונה ופניה מחווירות, שרי פורצת בצחוק חד, מתגלגל עולה וממלא את החדר בצליליו, החשפנית מניחה ליהודה ופונה אל בעלה, היושב לצידה, מניעה את ישבניה החשופים, ומניחה אותן על ברכיו כשכל גופה רוטט ומתנועע, צחוקה של שרי ממשיך ועולה ומתגלגל בהתפרצות בלתי נשלטת, בעוד בעלה מתפתל ממבוכה. החשפנית מתרוממת וממשיכה בריקודה תוך שהיא חוזרת למקומה, שוב היא מתקרבת לחתן השמחה, מושיטה את ידיה המתפתלות ומושכת את ידו אליה, ללא מילים. הוא מתרומם במבוכה, פניו מאדימות, היא מקרבת אותו אליה, נצמדת אל חזהו, מרחיקה את פניה ובשתי ידיה אוחזת בקצות חולצתו הלבנה ומרימה אותה לעומת ראשו, להורידה, מפשיטה אותו גם מהגופיה, הוא נענה לה, עוזר לה בקוצר רוח מסורבל להוריד מעליו את לבושו העליון, נותר עומד במכנסיו, חזהו השרירי חשוף וידיה מלטפות את גופו. היא מקרבת את פניה אל פניו ומחייכות לתוך עיניו, ופתאום מרימה את החולצה, מקרבת את פניה אל פניו ומניחה אותה מעל ראשיהם. אי-אפשר לראות את פניהם, אפשר להבחין שהיא מקרבת את ראשה, לוחשת לתוך אוזנו מילים והוא מגיב אליה בחזרה, ידה עוברת ומלטפת את פניו, ידיו מתנועעות וממשיכות על פני גופה, נרתעות וחוזרות משתוקקות ושוב נרתעות.
היא עמדה בפינה ולא ידעה את נפשה. מתבוננת בבעלה ובחשפנית החצופה, עוברת כל גבול מבחינתה, חשה שבעלה שלה, מצא חן בעיניה, והיא עוגבת עליו מול פניה, ללא שום בושה. היא זועמת, רותחת, מבויישת בתוכה, משתוקקת לצרוח, רוצה להפסיק את כל הפארסה הזאת, אינה יודעת את נפשה וממשיכה לחייך, בכח, מותחת את שפתיה בחוזקה, עד שלחייה כואבות מרוב מאמץ, ובתוכה, כמעט בוכה. היא מסתכל לסירוגין על בעלה המתפתל על גופה של החשפנית, על הנוכחים, על ניסים שממשיך ומצלם, מצלמת הוידאו צמודה לעינו הימנית, הוא מחייך בהנאה, וזורק לעברה מבט מהיר.
הזמן , כך נראה לה, כאילו עצר מלכת. שתי גופותיהם ממשיכים לנוע בקצב, ביחד, פניהם מוסתרות. היא מסיטה את עיניה לעבר השעון הגדול התלוי על הקיר, מתפללת שתסתיים לה כבר השעה הארורה שצריכה לתת החשפנית בתמורה לכספה. 'עוד חמש דקות, ארוכות, מתוחות נותרו, חשבה, איזו מטומטמת אני!'
סוף סוף הסירה החשפנית את החולצה מראשיהם הצמודים, גופותיהם נפרדו, והוא חזר לשבת במקומו, הבעה מתענגת על פניו, עיניו ממשיכות לבהות בגופה, והיא ממשיכה ומתנועעת בתנועות מפתות, מסירה במהירות את תחתוניה, זורקת אותן, אדומות ומגולגלות, לעברו, ומזדרזת ועוזבת בצעדי ריקוד, נעלמת לתוך החדר של הבן.
כל הזכויות שמורות לאילנה קוסטיקה.
