הצל

נחום סיים את יום העבודה בדיוק בשעה 17:00. הוא פנה החוצה מן המפעל והרהר בדרכו הביתה בהסעה כיצד החל לעבוד במתקן הזה. זה היה בשנת 95, הוא נזכר, עת השתחרר מבית החולים ועבר להוסטל לאחר אשפוז ממושך. היה זה הזיכרון המוקדם ביותר שלו, יותר ממנו הוא לא זכר דבר. מדיי פעם בלילות, היו שבים אליו פלשבקים מן העבר הלא מוכר לו, כל מיני תרחישים מעוררי אימה היו שבים פעם אחר פעם ומופיעים בסיוטים. סיוטים מהם היה מתעורר ולא מסוגל להירדם שוב באותו לילה. בסך הכול היה ישן לא יותר משעתיים בלילה וגם זה היה אך ורק בסיוע סמי הרדמה למיניהם. למפעל הגיע לאחר שהשתחרר מההוסטל ועבר לדיור המוגן שהיה מקום משכנו בשנים האחרונות ואשר נועד לאנשים כמוהו. מה זה כמוני ?, הרהר במילים הללו נחום שוב ושוב. הוא לא ידע בדיוק ממה הוא סובל, רק ידע מהם הסימפטומים התוקפים אותו יומם וליל. אחד מהם הייתה השכחה ממנה סבל, כל זיכרונו עד ליום השחרור מבית החולים כאילו נמחק ולא היה.

לקראת ערב לאחר שאכל תפוח להשקטת תחושת הרעב שתקפה אותו ולאחר שנטל את הכדורים, התיישב כהרגלו מול מסך המחשב וגלש ברשת האינטרנט. זה היה הבילוי העיקרי שלו באותם ימים. ללא בת זוג לצידו וללא חברים וחשק לעשות דברים אחרים, העביר מול המסך שעות על גבי שעות, לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה ולעיתים אף מעבר לך, אפילו עד ליום המחרת עת השעון המעורר הודיע לו לקום משנתו הטרופה. תוך כדי הגלישה והמעבר בין האתרים שעניינו אותו, צדה את עינו מודעה קטנה "מחפש עניין ?" הייתה לשון ההודעה ונחום מאד הסתקרן לאן מוביל אותו קישור. נחום מיהר ללחוץ על הצלמית שהובילה אותו לדף חדש שניפתח על גבי מסך המחשב:

"מחפש עניין ואתגר בחיים ?,

 דרושים קצינים במילואים בדרגות סרן ומעלה לתפקיד מלא אתגר, ליציאה לשליחות של מספר שנים בחו"ל בעלי בריאות תקינה ועם עבר ללא דופי. עדיפות לעוסקים בתפקידים ניהוליים.

קורות חיים יש לשלוח לכתובת הדואר האלקטרוני המופיע בהמשך..."

"מעניין מאד" הרהר נחום, "זה נראה לי ממש מוכר, אולי יש לי סיכוי גם להתקבל לתפקיד הזה ?". נחום ידע שהסיכויים לקבלתו לתפקיד הזה קלושים ביותר, הוא הריי לא ידע אם הוא קצין, יש לו רק הרגשה כזו כאילו הוא היה, בריאותו לא תקינה והוא לא עוסק בתפקיד ניהולי. אבל משהו במודעה הריח לו ריח מוכר עד מאד. לא עברו דקות אחדות והוא כבר ניסח את קורות חייו על מנת לפנות לאותו גוף העומד מאחורי המודעה. הוא החליט להתעלם מהפרטים אותם לא ידע על עצמו ואת תפקידו במפעל תיאר כתפקיד עם הרבה אחריות. לאחר כחצי שעה כבר היה על המסך מולו עמוד שלם עם קורות חייו המתומצתים. הוא פתח מכתב חדש בתוכנת הדואר שלו וצירף את קובץ קורות החיים למכתב, העתיק את כתובת הדואר האלקטרוני מן האתר בו גלש ולחץ על צלמית ה-SEND. סיים את המלאכה וחזר לישון את השעה שנותרה לו עד שיתעורר שוב לקול השעון המעורר.

חלפו מספר ימים, וערב אחד תוך כדי גלישה באינטרנט, הופיעה על גבי מסך המחשב ההודעה "ממתין לך מכתב חדש, לקבלתו לחץ ENTER ". נחום מיהר ללחוץ על מקש ה- ENTER ועל המסך הופיע המכתב הבא:

לכבוד - מר נחום אנגל

הנדון – בקשתך להצטרף לשורותינו

א.נ.

לאחר בדיקת נתוניך במאגרנו, התרשמנו עמוקות מנתוניך המצוינים, אך לצערנו אינך מתאים לשרת בשורותינו. אנו מאחלים לך הצלחה בעתיד.

בברכה,

דרור – מנהל כ"א

חברת – מש"צ

נחום נותר פעור פה מול המכתב הלקוני. "נתוני המצוינים ?, למה הם מתכוונים ?, מהם אותם מאגרי מידע בהם השתמשו על מנת לבדוק אודותיי ?, אולי באותם מאגרים יש מידע לגביי ולגביי התקופה בה הייתי מאושפז ובעצם כל מהלך חיי עד לאותו אשפוז ?..."

שאלות רבות הטרידו את מנוחתו באותו ערב. הוא ידע שמצא קצה חוט למציאת קורות חייו עד לאותו יום מקולל בו איבד את הזיכרון.