לבושו טעמו

אני ברחוב מתבוננת בעוברים ושבים כל אחד לבושו טעמו, כל אחד בתורו עמד מול המראה בחנות האופנה עם מוכרת נדחפת מתלבט מה לקנות , איזה חלום יגשים לו הבגד , האם יהיה  מכובד , עשיר, מלומד או צעיר עול ימים, גם הייתה שם אחת שכל לבושה צועק אהבה. מדדתי חולצה, מדדתי שנייה, באפור, בשחור ואפילו אדום, עם פרח בצד עם פרח בגב. זאת הייתה צרה לי , זאת רחבה לי , הפרח גדול מדי והמחשוף נחשף מדי. וגם שם המוכרת נדחפת ואני מצידי הודפת. לא, תביני, זה לא המחיר, גם לא ההנחה שקורצת, לא זה לא כי היא מהעונה שחולפת. פשוט זאת אני בתוך הבגד את עצמי מחפשת, זאת אני שחושבת מי זאת כאן מתחפשת. לא לך התכוונה התופרת. לא רוצה להיות צעירה פורקת עול, לא רוצה להיות זקנה נושאת עול, רוצה את עצמי להציג בכבוד, להרגיש את הגוף נינוח. כמו הסנדל של סינדרלה, כשאמצא אדע שרק לי היא נועדה, החולצה