היום ששינה את חיי

פקחתי עיני ואור השמש ביצבץ אליי מן התריסים,

כי אני אף פעם לא סוגרת אותם.

תמיד רציתי להיות מישהי אחרת!

תמיד חלמתי להיות מנהיגה, לדעת לעמוד על שלי ולהשפיע על אחרים להיות כמוני.

הרבה חלומות היו לי כשהייתי קטנה והרבה רצונות.

בגיל10  ביום ההולדת שלי כשהגיע הרגע לכבות את הנרות ולבקש משאלה..

ביקשתי להיות מישהי אחרת, יותר מוצלחת ממני.

אף אחד, אף פעם לא ידע על המשאלה שלי. הרי, מישהו פעם אמר לי שלא מגלים משאלות.

אם תפתחו אי פעם אלבום תמונות שלי אתם תראו כמה שינויים עברתי.

לצערי, אני מודעת לתופעה שהמון אנשים חיים כפי שאנשים אחרים חיים.

יש לכל אחד מן מודל לחיקוי והוא חייב לתפקד כמוהו.

השאלה שלי, מתי כל אחד יבקש משאלה להיות הוא עצמו? להיות אמיתי.

.לפני חצי שנה מלאו לי 11 שנים ואין לי בטן שטוחה,פנים של בובה,רגליים ארוכות וחטובות,וגם לא שיער גולש.

אני לא רעה, לא מנהיגה וגם אין לי אופי חזק.

לפני חצי שנה כשמלאו לי 11 שנים הסתכלתי בבוקר במראה לפני שהלכתי לבית הספר

וראיתי פנים רגילות כמו של כל אחת, עם גוף ממוצע (מלאה במקומות הנכונים), רגליים קצרות ושיער לא גולש בכלל.

נכנסתי פנימה אל הנשמה שלי והבנתי שאחת כמוני לעולם לא תצליח להיות רעה. וגם אם יפגעו בי ויהרסו אותי, אני לא אצליח להרוס בחזרה. בחיים שלי לא הנהגתי אף אחד ואני בחיים לא אנהיג. יש אנשים שפשוט אין להם תכונות של הנהגה!

גיליתי בתוכי אופי חלש אבל עם המון רגש ועם המון כבוד והערכה לאנשים שסובבים אותי.

בדרכי לבית הספר הלכתי לבד וכל מיני מחשבות התרוצצו בראשי כשנכנסתי לשער, הבית ספר היה ריק.

לא באמת, הוא היה מלא בילדים.

אבל אני ראיתי אותו ריק, כי מבחינתי!? כל הילדים שהיו בתוכו לא עניינו אותי יותר.

לא עניין אותי מה הם חושבים עליי או מה הם אומרים עליי באותו הרגע שאני עוברת שם.

הבוקר ההוא היה הבוקר הכי חשוב בחיים שלי

והמשאלה היחידה שלי שאני תמיד אוכל להיות עצמי, בכל מצב ובכל מעמד.