לו יתנני כנף

היא נוסקת מבדי האילן

ונוחתת בקלילות כלילית

על חוטי החשמל שממול.

מנערת טללי השחר הקריריים

ופורשת אברותיה מול החמה בגנדרנות.

כך ללא מחויבות מעופפות  דרור נוצותיה,

בין הצמרות נדה, בכנפיה מרפרפת שלום

עולצת לקראת היום שמנץ.

ואין באמתחתה סדר יום עמוס

ואף לא שפעת מטלות.

רק דומיית הענן

 ושלוות החמה נפרשת מול אופק -חייה.

ואני מביטה בה

וחושבת- לו יתנני כנף לדאות,

 לעוף כדרור,

לנוע מעל העננת, מעל כל מחשבות שליבן איוולת,

לו יתנני כנף רק להמריא מעל כנפי- הרשע,

למלא טללי יומי בנוצות המילים הטובות

לקרא, ליצור, ולתור מעבר לארצות וימים,

 הייתי דואה מכונפת מאושר

 על כנפי רוח מאוהבת