סיגריה

מה אני רוצה בעצם? שום דבר מיוחד, כמו כולם - רק לראות. לחזות בנפלאות הבורא.

מה יש עוד לרצות? את כל השאר, אבל בגדול אני לא יודע, כשאראה אולי אדע. בינתיים כמעט ואין אני רואה דבר וקשה לבחור באפלה. קשה למצוא, קשה לאחוז, קשה להבין.

נמאס לבחור באפלה.

קשה לאהוב בלי לראות.

אבל לראות זה מעורבב עם לדעת, לדעת זה מעורבב עם לאהוב ולאהוב זה מעורבב עם לראות;

ואילו זה הקושי אין הוא רב דיו – בין כל אלו משוטט מלאך המוות המניף את קרדומו באיומי סרק אשר אותי אישית עדיין מפחידים מעת לעת.

לראות זה קשה.

כולם שמים יד אחת על עיניהם שלהם ואת היד השניה שומרים פנויה כדי לכסות על עיני הזולת במקרה חירום, אם ניסה אותו זולת ילדותי להסב את תשומת לבם ומבטם למשהו שמעדיפים הם לא לראות. לעתים אף יבחרו להשתמש בזו ידם הפנויה כדי להכותו אפיים ארצה, להרחיקו מהם. לרוב יתרחקו בעצמם מאיתו, לרוב יתרחקו בעצמם מעצמם.

אם אמר בקול רם שהמלך עירום, למשל.

אם אמר בקול רם שמלך המלכים עירום, שהשם יתברך עירום הוא. עירום כאדם אשר נברא בצלמו, טרם נעץ שיניו זה האחרון בפרי עץ הדעת.

עירום היה ועירום נשאר יהוה אלהינו, לא כמונו. לא כמו האדם, אשר מאז חטף בבושתו את עלה התאנה הראשון שנקרה בדרכו, מאז כיסה לראשונה את מבושיו, ראה כי טוב יחסית ובדרכו קטף לו עוד עלים מסוגים שונים ומשונים, כיסה את כל כולו.

אף חרך צר לא נשאר.

מסתיר הוא את גופו בעזרת קולקציה אלוהית של בגדים מעלי תאנה.

מתבונן הוא בעולם דרך שכבה עבה של עלי בננה.

מאזין לו דרך מעטה עצום של כפות תמר.

חש אותו מבעד לשריון מהודק של קליפות קוקוס.

ומה הפלא. פחד אלוהים להסתובב עירום ברחובות. אפילו עם בגדים.

אז זה מה שאני רוצה באמת, אבל נראה לי שבינתיים אני הולך על סיגריה.