המרוץ נגד הזמן
אחרי תשע שנים של טיפולים הם התבשרו על ההיריון. איציק היה ברקיע השביעי. הלוואי ויהיה זה בן, חשב, אוכל לקרוא לו על שם אבי. הזוג היה מאושר. כשנכנסה חנה לחודש הרביעי להריונה, הבחינה בשומה על אוזנה.
"איציק, תראה מה יצא לי על האוזן", הראתה לו כשהיא סוקרת עצמה בראי.
"זה לא במקום שרובי הוריד לך את היבלת? "
"אני חושבת שאתה צודק. אגש מחר בבוקר לרופא", אמרה מהורהרת.
הרופא שבדק אותה בבוקר הרצין. "זה לא נראה טוב. האם נפצעת באוזן? האם היה לך במקום הזה פצע כלשהו? "
"הייתה לי פה יבלת קטנה שרופא חבר שלנו הוריד לי אותה לפני כמה חודשים. למה אתה נראה מודאג? אולי זה פשוט גדל בחזרה? " הסתכלה חנה לתוך עיניו של הרופא שמיאנו לפגוש את עיניה.
"האם הרופא הזה היה כירורג או פלסטיקאי? " המשיך הרופא לתחקר את חנה שהפחד החל לזחול לגרונה ולחנוק אותה.
"אני לא יודעת מה בדיוק ההתמחות שלו. אני חושבת שהוא רופא פנימי שעשה את הסטאז' שלו בכירורגית".
"אני נותן לך הפניה דחופה לפלסטיקאי בבית החולים. אל תזניחי ", הושיט לה את ההפניה.
החשדות התגברו בלבה. היא נותחה למחרת היום. התברר שהשומה ממאירה. חנה נקראה בדחיפות לבית החולים. הרופאים הסבירו לחנה ואיציק שהבעיה העיקרית היא שחנה בהריון ולכן התאים יתרבו במהירות. הציעו לערוך הפלה ואז לנסות לטפל ולעצור את התפתחות הסרטן. חנה סירבה בכל תוקף להפסיק את ההיריון. על אף תחנוניו של איציק, היא עמדה על דעתה:
"לא אפסיק את ההריון. כל כך הרבה שנים חיכיתי לאושר הזה. מה שיהיה יהיה", פסקה ויצאה מהחדר. איציק נשאר המום.
"אולי יש טיפול בחוץ לארץ? "שאל בתקווה.
"אתם יכולים להתייעץ עם עוד רופאים. לדעתנו קיים גם ספק אם היא תוכל לעמוד בהרדמה ובהפלה במצבה. יהיה פה מרוץ נגד הזמן. יש סיכוי שאפשר יהיה להציל את הילד אם הסרטן לא יתפשט מהר יותר מהתקדמות ההריון".
"מה אתה רוצה להגיד לי? שאין לה סיכוי להירפא גם אם תסכים לערוך את ההפלה? "הביט בהם במבט מתחנן ולא מאמין.
"נותר רק לקוות ולהתפלל. לנו כרופאים אין אפשרות להציל אותה. עליך להיות חזק ולתמוך בה. בוא נתפלל לנס", כרך זרועו סביב כתפו של איציק, מנסה לעודד אותו. "אני באמת נורא מצטער, הלוואי והיה בכוחי לרפא אותה". אמנם הוא היה רגיל לבשר בשורות איוב לחולים, אבל לרוב היה מקום לטעת תקווה בחולה. במקרה זה הסוף היה קרוב ולא היה מה לעשות. כאב הלב על הזוג הצעיר שכל כך ציפה להריון הזה ועתה נחתה עליהם מהלומה נוראה זו.
כעבור שבועיים עלה חומה של חנה. הרופאים הציעו לחכות כמה ימים ואם החום לא ירד – לאשפז אותה בבית החולים. החום לא ירד. החרדות גברו. חנה אושפזה.
את המבקרות אותה בבית החולים, נהגה לשאול : "תגידי, גם לך היה חום כשהיית בהריון? " חנה דחתה כל שאלה לשלומה או למצבה. לכולן סיפרה כי היא מרגישה את תנועות העובר והיא בטוחה שהילד יהיה מקסים. היה ברור שהיא מדחיקה את מצבה מתודעתה. מנסה לשכנע את עצמה שההיריון ממשיך להיות תקין והכול יסתדר בסופו של דבר. חנה נהגה לשכב בלילות ולחלום איך היא חובקת בזרועותיה את בנה הקטן. איך היא מלטפת אותו, מריחה את ראשו ומרעיפה עליו מאהבתה. הייתה בטוחה שהיא נושאת ברחמה בן וכבר ראתה איך זוהרות פניו של איציק כשיודיעו לו שנולד לו בן. החלומות והמציאות החלו להתערבב אלו באלו. לרופאים היה ברור שלפניהם פשוט מרוץ נגד הזמן. הם קיוו מאוד שההיריון יגיע לפחות לסוף החודש השישי והילד ייוולד בסדר. החום לא ירד. חנה התכסתה במאות נקודות חן שחורות. עורה הלבן נראה כמסננת שבמקום חרירים קטנים מפוזרות עליו מאות נקודות שחורות. הגידול התפשט בכל גופה. היא הלכה ורזתה. עצמות הלחיים בלטו. עיניה שקעו בחוריהן אבל עדיין זהרו בתקווה. בכל ביקור רופאים שאלה חנה בדאגה האם שומעים את דפיקות לבו של העובר ומתי הוא יוכל לחיות באם תהיה לידה מוקדמת. מדי פעם היה נדמה לה כי תנועות העובר חלשות ולעתים אף נעלמות.
בביקור הבא של איציק, חנה נראתה מאוד מבוהלת.
"מה קרה, חנה? " שאל כשהוא מלטף את ראשה "מדוע את מתוחה כל כך היום? "
"איציק, אתמול הגיעה לפה אחות חדשה עם שיער שחור" אחזה בידו בחוזקה.
"האחיות מתחלפות מדי פעם", ניסה להרגיעה.
"איציק! ברגע שהיא תבוא לטפל בי אני אמות", התפרצה בבכי.
"חנה, מה קרה לך? הרגעי. האחיות פה מאוד נחמדות ומטפלות בך במסירות. אני בטוח שגם האחות עם השיער השחור תאהב אותך כמו כל האחיות", נשק לה על מצחה והרגיש את להט עורה. היה ברור לו שהיא הוזה ומצבה מחמיר. הוא לא יכול היה לבקש מהאחיות שאותה אחות שחורת שיער לא תיגש לטפל בחנה.
כעבור יומיים, התעוררה חנה משנתה והרגישה לחץ חזק בשולי הבטן. היא ניסתה לשכב במנוחה ולהרגיש את תנועות העובר. הלחץ והכאב התגברו. היא הושיטה ידה לפעמון המיטה מצלצלת לאחות.
"מימי, אני חושבת שאני צריכה סיר. יש לי לחץ", בקשה והדאגה נשמעה בלחישתה. מימי הסירה את השמיכה והבחינה כי החלה לידה. היא צעקה לעבר עמדת האחיות להזעיק אמבולנס למקרה שיהיה צורך להעביר את הוולד לאינקובאטור שהיה בבית החולים ליולדות בקריה. הילד נולד חי. אכן היה זה בן. לחדר נכנסה בריצה האחות השנייה עם אלונקה ואנשי האמבולנס.
"האחות השחורה", פלטה לאה קריאה ונפחה את נשמתה.
צוות האמבולנס מיהר לאסוף את הוולד. הם הספיקו להגיע אתו לבית החולים ליולדות בקריה שם הושם באינקובאטור. כעבור שעה נפטר.
© כל הזכויות שמורות לאודיה
