שירים

שקמים

 

כשקמים עתיקים אנו.

טבעותינו סופרות יחדיו שנים רבות,

שורשי חייינו מעמיקים,חוברים

מסוקסים באדמה הטובה.

לעיתים נוגעים הם זה בזה

לעיתים פונים לכיוונים אחרים.

 

כשקמים עתיקים אנו,

אור בצמרותינו נגה

ומאיר עלינו בחסדו.

ובעופאינו מקננות ציפורי אהבה.

 

כשקמים עתיקים אנו,

ענפינו משתרגים זה בזה,
 חיים להם בגעגוע תמידי.
וגם אם ירגז הסער
 בליל דלף סהור,
נאחז  יחדיו לעד בענפי-צמרות.

פירותינו שילחנו לרוח,

ושורשינו מעמיקים יחדיו

חיוכינו המשותף

באדמה הברוכה.
18.4.08

תגובות