שובל קליפות התפוזים

והיה ואיבדתי את עצמי לדעת

אני מקווה רק שיהא אז בנמצא

איזה כח של חילוץ

שיעקוב אחר הפירורים ויביאני לשלום בחזרה.

שובל קליפות התפוזים שלי נוגע בי כחבל אבטחה

אולם אין בי באמת כזו תקווה.

אין לי באמת סומך אלא אבי שבשמיים.

כל מה שנתן לי זה חיים ואהבה ורמזים בתוך טיפה של מים.

אני לא באמת מאמין שמישהו יוכל לגעת בכל המקומות, לחבר בין כל הנקודות.

ואולי כן. הרי אהבה יודעת להתיך הכל לגוש אחד של הבנה. אולם מי יאהב אותי כל כך? רק אחי רועי שלא אחסר.

כל מה שנותר הוא להמשיך ללכת

ולדבוק באמונה

שגם כי ואלך בגיא צלמוות לא אירע כל רע

כי אתה פה עמדי

בורא עולם הטוב והמיטיב.

אין בי אלא אהבה אליך.

אם אמרת לי "עבוד!" עבדתי.

אם תגיד לי להרפות, ארפה.

שום דבר לא אעשה בלי לשאול לעצתך אבי, הרי אין מי שישמור עלי בדרך.

אין שבילים מסומנים, אין עמוד ענן לפני המחנה.

יש רק קול עדין, אוהב, שפועם בתוך הלב, וספר הספרים שנכתבו על מלך.

סוד שמפוזר בכל מקום ואני אשמח ללכת.

אין אני דבר מלבד עפר ואפר, אולם ביום מן הימים אהיה כמוך. יום אחד אלמד ממך הכל.

איך לטעת מאורות בשמי הלילה, איך לבחון כליות ולב.

כך שובל קליפות התפוזים שלי יוכל

להחזיר אותי משם.

ממקום שרק אתה מכיר.

זו השאלה וזו הדרך – מי אם לא אני יוכל ללכת

למקום שאין ממנו חזרה

לחדש תפיסת עולם כעץ שלכת

לחכות ליום בהיר ולתאר זאת בקצרה.